pieces of goodness

chapter 25-

להשמעה-same old love
ידעתי שזה בסוף יקרה כמו שתמיד קורה לי, החיים המושלמים שעיצבתי לעצמי בין רגע התפרקו.
אל תנסה לשקר כי אני כבר ממזמן לא מאמינה, איבדתי את האמון באנשים. זה היה קיים בתוכי ממזמן. אתה פשוט עוררת את זה בי.
אז כשתבוא לומר לי שזה לא זה, שזאת הייתה אשליה אחת גדולה שחשבנו שנוכל להיות ביחד, אז אני אומר לך שאני ממזמן ידעתי את זה.
יומיים לפני-
לוקאס שם את ידו מאחורי כשאנחנו מגיעים לדיסנילנד.
אני נרגשת כמו ילדה קטנה שקונים לה סוכריה ולוקאס מגחך מזה.
הוא רוכן לעברי ולוחש באוזני ככה שנשימתו מעבירה בי צמרמורת מהסוג הטוב
"תישארי לידי"
במהרה אנחנו מוצאים את עצמנו בגלגל ענק, ברכבת הרים ועוד בהרבה מתקנים.
"אני חושב שלא נהנהתי ככה מאז שהייתי בן שש"
"אני אתעלם מזה שזה עצוב"
אני אומרת לעברו
הוא מסתכל עליי ומרים את כתפיו כהבעה שאומרת שאין מה לעשות
"אבא שלי רצה שאני אהיה קשוח וקר אז מעטים הפעמים בהם הייתי נהנה"
"אז מזל שאני כאן" אני קורצת לעברו
והוא מחייך אליי חיוך אמיתי
"באמת מזל"
כשסיימנו את כל המתקנים כבר היינו עייפים כל מה שרצינו זה לחזור לחדר ולישון, אם רק הייתי יודעת מה עומד לקרות אני לא בטוחה שהייתי רוצה לחזור...
אנחנו מגיעים לחדר לוקאס אוחז בידי ותוך כדי פותח את הדלת
אני משתעשעת איתו ומדגדגת אותו, מונעת ממנו לפתוח את הדלת.
הוא תופס בידי ומצמיד אותן זו לזו מונע ממני לדגדג אותו
הוא פותח את הדלת וצרחה נפלטת מיפי
על המיטה שלנו יושבת אישה ולא סתם אישה. אישה בהריון מתקדם
"לוקאס אנחנו צריכים לדבר"
היא אומרת בביטחון היא אפילו לא ממצמצת לעברי אני מעבירה את מבטי ללוקאס מנסה לקלוט על ידי מבטו מי זאת האישה שבחדרנו.
גופו נהפך לנוקשה ועיניו מצטמצמות, שפתיו הופכות לקו אחד ולפי מה שאני רואה הוא מתוח.
"קריס את יכולה לתת לנו שניה" אני רוצה לפתוח את פי ולומר משהו אבל על פניו של לוקאס יש מבט שלא ראיתי הרבה זמן.
מבט שראיתי בפעם הראשונה שהוא היה בחדרי בבית הורי ופחדתי ממנו אז אני פשוט מהנהנת למרות שהוא בכלל לא מסתכל לכיוני והולכת לכיוון המקלחת.
המים הפעם לא משרים עליי חמימות להפך אני נעישת מוטרדת יותר ויותר רק מחכה לצאת מהמקלחת ולהבין מה לעזאזל הולך פה.
אני מתלבשת במהירות ויוצאת
שומעת את קולו של לוקאס ומטון דיבורו מבינה שהוא על סף שבירה.
"עדיין לא ענית לי מה את עושה פה שרלוט"
"זה בכלל משנה? שמעת מה אמרתי בכלל?" היא זועקת לעברו
"לצערי שמעתי וזה לא שאני מאמין לזה אני רוצה לעשות בדיקת אבהות"
"זה הילד שלך אני אומרת לך" גופי נהפך לקפוא אני דוממת ללוקאס יש ילד?!
"את מצפה שאחרי כל כך הרבה זמן אני אאמין שהוא שלי?!"
"כן, וחוץ מזה אני עדיפה על פני הזונה שאיתך"
"שלא תעזי לדבר ככה על קריס אני לא אהסס לפגוע בך ובתינוק שלך"
לוקאס אומר בלחישה
"עכשיו תעופי מפה"
"אבל..."
"בלי אבל אני צריך זמן לחשוב"
"אוקיי אל תשכח הוא שלך אני לא עומדת לגדל אותו לבד" היא אומרת וממהרת לאסוף את דבריה לפני שהיא יוצאת היא מסתכלת לכיוני ואומרת בערס "את"
אני לא יודעת כמה זמן עובר אבל אני עדיין ממשיכה לעמוד קפואה אני נדהמת כשאני מגלה שדמעות יורדות על פני.
לוקאס קורס ליד המיטה
מטיח את ידו במיטה
"לעזאזל" הוא לוחש
הוא עם גבו אליי ואני מודה לאל שהוא לא יכול לראות אותי
"קריס בואי אליי" הוא לוחש כשגבו עדיין מופנה לעברי
"אני מנענעת בראשי ללא ואז קולטת שהוא לא יכול לראות אני אורזת אומץ ואומרת לא
הוא מתבונן לעברי שבור
"לא?" הוא לוחש וקולו בקושי נשמע
"לא, אני צריכה להיות עכשיו לבד. אני מצטערת"
אני אומרת וממהרת לקחת את מעילי הוא תופס בידי מונע ממני ללכת
"לפחות תאמרי לי לאן את הולכת"
"רחוק ממך אני אחזור מאוחר יותר אני פשוט לא יכולה עכשיו להיות לידך"
"אני מצטער את יודעת שאת הדבר הכי חשוב לי בעולם נכון?"
הוא לוחש כשאני תופסת בידית של הדלת כדי לצאת
"נכון?!" הוא צועק עכשיו כשהוא לא שומע אותי
אני יוצאת ושומעת דברים נשברים
דמעה זולגת מעייני אני ממהרת למחות אותה.
אני בחוץ משוטטת ברחובות הכל נראה זר ומפחיד.
אני עוצרת בכניסה לבר ונכנסת לא יזיק לי קצת לשכוח
אז אני מזמינה כוס ועוד כוס עד שאני שוכחת מה בכלל קרה ומה אני עושה פה.
אני מפסיקה לשתות כשהכל מסתחרר ומתנדנדת החוצה מקיאה על המדרכה אחרי זה על גלגל של מכונית עד שאין לי כבר מה להקיא.
אני מתחילה ללכת לעבר הבית מלון לא זוכרת בכלל איך להגיע אבל בסוף נעצרת כשאני רואה את לוקאס יושב בכניסה למלון עם ראש מורכן.
כשהוא שומע את צעדיי הוא מרים את עיניו והקלה נשקפת מהם הוא מתקרב אליי כדי לחבק אותי אך אני מסמנת לו עם ידי להתרחק הוא מתרחק בחוסר רצון מובאס.
"לפחות תתני לי להרים אותך, את מסריחה מאלכוהול קריס"
"אתה חושב שאכפת לי לא אכפת לי מכלום" אני לוחשת לעברו בהתרסה
הוא לא מגיב רק מרים אותי ולוקח אותי לחדר
"אני רוצה להקיא" אני מייבבת
הוא מוריד אותי בשרותים מחזיק את שערותיי
"תקיאי אני כאן" הוא לוחש לעברי אז אני מקיאה שוב פעם, אם חשבתי שאין לי מה להקיא כנראה שטעיתי כי אני מקיאה עוד הרבה פעמים.
"אני כל כך מצטער"
הוא לוחש לעברי "אני אדיוט"
כשהוא רואה שאני לא עונה לו הוא מוריד את בגדי משאיר אותי בחזיה ותחתונים ומכניס אותי למקלחת.
המים מעוררים אותי ואני כבר יותר פיקחת.
אחרי המקלחת הוא מלביש אותי בחולצה מכופתרת שלו שמגיעה לי עד לאמצע הרגלים כמו חצאית מיני.
אני צוחקת כנראה עדיין מהשפעת האלכוהול הןא מרים את מבטו לעברי מחייך ומרים אותי למיטה מניח אותי ברכות ומכסה אותי.
"תשני מלאך" הוא לוחש ומנשק את מצחי ומכבה את האור ובמהרה אני צוללת לשינה. 
אזזזז היוש רציתי קצת אקשן מקווה שהצלחתי ליצור מי זאת שארלוט הזאת? מה יעלה בגרלם של לוקריס? האם התינוק אכן של לוקאס? כל זאת ועוד בפרקים הבאים
לייק פלוס תגובה וחזרנווו.