pieces of goodness

chapter 14-

להשמעה- say something
לא יכולה שלא לומר שהתאכזבתי שלא זרמתם זה כאילו אתם רק רוצים סיפור מבלי לשמוע ולדעת מה עומד מאחוריו...
גם יש הרבה צפיות וקצת כוכבים ותגובות...😑
Why?
אני עובדת קשה בשביל זה לא קל לי להוציא לאור משהו שאני כותבת זה מאישי שלי הופך להיות של כולם אז מילה או שתיים לא יזיקו וגם לא ללחוץ על כוכב אני לא איזה מכונת כתיבה...  ואני לא מדברת על הבנות שבכל פרק מגיבות אלא על מי שלא😞
ועכשיו לפרק...-
כשהחיים הם כבר לא מקום נוח עבורך, כבר לא כמו שהם היו פעם איך אפשר להמשיך לחיות?
אני מתבוננת כבר בערך שעה על אותה נקודה בתקרה חושבת על איך הכל היה יכול להיות אחרת אם רק הייתי יודעת...
לא נשאר לי כלום. התקווה ממזמן נעלמה אני כבר לא רואה טעם לחיים אבל אני פחדנית תמיד הייתי.
החוטף שלי כבר לא אותו אדם שהוא היה בהתחלה, הוא מענה אותי דורש תשובות שאין לי וכשהוא לא מרוצה מתשובתיי עוד סימן נוסף לגופי.
שלשום כשלא עניתי לו על דברים שקשורים ללוקאס  הוא פשוט לקח סכין והעביר אותה לאורך הזרוע שלי נותן לדם לטפטף.
לוקאס לא בא, כבר עברו ארבעה חודשים והוא לא בא כבר ויתרתי על המחשבה שאולי הוא יבוא להציל אותי אני לא מאשימה אותו בטח הוא הבין שטוב לו בלעדיי.
הרי אף אחד בחיים שלי באמת רצה אותי, באמת היה לו קשה כשקרה לי משהו.
אני קולטת בשדה הראיה שלי את ההשתקפות שלי במראה חיורת ומלאה בחבורות.
לפתע דפיקה נשמעת על הדלת
"החלטת לשתף פעולה?" הוא שואל עם מבט קשוח
"אמרתי לך אני לא יודעת איפה הוא" אני אומרת בהשתנקות מובאסת
"את יודעת תזכרי"
"אני לא יודעת באמת שלא בבקשה תשחרר אותי"
"אני חושב שאני יודע איך תזכרי" הוא אומר ויוצא מהחדר
צמרמורת עוברת בגופי גופי מתחיל לרעוד
פתאום הוא שוב נכנס אוחז בזרועי ומוביל אותי לאמבטיה מלאה בקרח הוא זורק אותי לעברה ואני נופלת צועקת מהמכה שקיבלתי
"תשתקי כלבה"
הוא אומר מושיב אותי באמבטיה כשלגופי שורט וגופיה וקושר את ידי לצידי האמבטיה ככה שלא אוכל לברוח
"ניראה אם לא תיזכרי עכשיו.." הוא צוחק ויוצא
"תשחרר אותי" אני צורחת זועקת אך לשווא אין כל סיכוי שהוא יקשיב לי
ככל שהשעות עוברות אני מאבדת את ההכרה ומתחילה להיזכר בפלשבקים מהעבר
פלאשבק-
"את בסדר?" הבחור שמופיע מולי ועוצר את נפילתי שואל
"כן..אמ תודה"
"בטח תמיד כאן" הוא אומר לעברי בחיוך וקורץ עיניו כל כך יפות שאני בקושי מסוגלת לנתק את מבטי
אני משפילה את ראשי מובכת
"אז מה אתה תמיד מציל עלמות במצוקה?" אני שואלת
"רק את אלה ששוות הצלה" הוא אומר והולך
סוף פלאשבק
פלאשבק שני-
לפני שאני שמה לב אני מתנגשת ברוני וכל הספרים שלי נופלים על הריצפה דפים מתפזרים לכל עבר אף אחד לא ניגש לעזור כולם צוחקים
"שוב פעם הכל נופל לך שלומפרית?" רוני שואלת בארס
אני מתחילה להרים את הדפים והספרים לא מסתכלת לעברה
"קחי" לפתע הבחור שפגשתי לפני כמה ימים אומר
"שוב פעם אתה?" אני שואלת בחיוך
"לא יכולתי שלא לעזור" הוא אומר משיב לי חיוך
"לפעמים יש אנשים שאי אפשר לעזור להם" אני אומרת בשקט
"לכולם אפשר לעזור" הוא אומר בביטחון
אחרי שאסםנו את כל הדברים אני והוא הולכים אחד ליד השניה לפעמים גופינו מתחכחים אחד בשני ואנחנו זזים במבוכה
"אז?" אני שואלת
"אז?" הוא משיב בשעשוע
"אתה לומד פה בכלל? כי אני לא זוכרת שראיתי אותך אי פעם"
"אני לא, עוד ניפגש שוב" הוא אומר בחיוך סודי והולך.
סוף פלאשבק שני
אני פוקחת עניים ונזכרת הבחור שפגשתי לפני כמה שנים כשעוד רק התחלתי ללמוד באוניברסיטה היה לוקאס!
ואז אני יודעת עמוק בלב למרות שקר לי ואני קופאת, למרות שהמוח שלי לא מתפקד כראוי שלוקאס יבוא להציל אותי.
Surprise!
תודו שלא ציפתם (גם אני לא) זה מכוון לפרק האחרון שיהיה שאני כבר לא יכולה לחכות שתקראו
איזה נסיך לוקאס😍
מה יקרה הלאה? Wait and see....
In the meantime follow me and give it a big like or 🌟
Love you!
(חייבת לציין שבנתיים זה הפרק הכי אהוב עליי)