זה מרגיש שהאדמה קורסת תחתיך ואין שום דרך לעצור את זה לתקן את הכל.
השלמתי עם זה שאני בהריון שהילד של לוקאס ושהחיים שלי עומדים להשתנות,
אבל לא יכולתי שלא להתאכזב ולתהות אותי אני עושה טעות בכך שאני לא מספרת ללוקאס אני אהבתי אותו אני עדיין אוהבת.
מעולם לא רציתי משהו והאמנתי במשהו כמו שאני רוצה ומאמינה בו, האהבה שלנו נקרעה לשתיים ללא רצוננו אבל עדיין זאת הייתה הבחירה שלנו האם להמשיך לחיות ביחד או לא.
הבטן שלי גדלה מיום ליום ואני כבר רגילה ללטישת המבטים שנועצים בי אבל זה עדיין גורם לגופי להתכווץ כשאני חשה במבטים הנעוצים בי.
אני עדיין עובדת עכשיו כשעזבתי את הבר אני מלצרית בקפה מקומי,
אני מושיטה לאיש היושב בבית קפה וקורא עיתון את הקפה שלו.
כשצלצול הפלאפון שלי נשמע ואני ממהרת לענות
"הלו קריס"
"אליס! איך את?"
"טוב מב איתך?"
"סוחבת" אמרתי וצחקתי
"מרגישה טוב?"
"כן"
"לוקאס יודע נכון?"
אני כמעט שמפילה את הצלחת מידיי
"מה?"
"סיפרת לו נכון? כלומר הוא צריך לדעת התינוק הזה גם שלו"
"אליס" אני אומרת בשוק לא יודעת מה לומר ואיך
"אני לא מספרת לו וגם את לא"
"אוקיי, אבל רק שתדעי שבמוקדם או במאוחר הוא יגלה"
"אוקיי שיגלה אני צריכה רק זמן כדי לסדר את המחשבות"
"צודקת אממ טוב אז נדבר?"
"כן, אני מתגעגעת אליך"
"גם אני. אני אוהבת אותך"
היא אמרה והשיחה התנתקה
אני ממלצרת לאנשים עד שאני מגלה שנותרו לי עוד שעתיים לעבוד
לאחר כמה דקות נכנסים למסעדה כמה אנשים בחליפות ומתיישבים בשולחן גדול ומשוחחים בניהם אני ניגשת אליהם ושואלת בחיוך מה הם רוצים להזמין
הם אומרים שהם מחכים לשותף שלהם וכשהוא יבוא הם יזמינו אני מהנהנת בחיוך והולכת.
אחרי כעשר דקות נכנס לבית קפה איש בחליפה ואני הולכת אליהם
"מה תרצו להזמין?" אני שואלת כשאני מסתכלת במחברת
"קריס?" קול מוכר נשמע ואני ממהרת להרים את עניי לעבר הקול
תחושת פאניקה תופסת אותי
"לוקאס מה אתה עושה פה?"
הוא לא עונה לשאלתי הוא מבקש משותפיו שיסלחו לו ושהוא צריך לדבר איתי
הוא ממהר לתפוס בידי מוביל אותי לפינה נסתרת במסעדה
"איך את?" הוא שואל בזמן שהוא מעביר את שערותיי לאחור ומלטף את לחי הימנית
"בסדר?"
הוא צוחק ואני נתקפת געגוע לצחוקו ורוצה לשמוע אותו שוב
"בסדר או לא?"
"אממ בסדר"
"אני חושב שמגיע לך שאני אהיה כנה
שרלוט ילדה תינוקת והתברר שהיא לא שלי" הוא אומר באדישות אבל אני יכולה להרגיש שהוא מצטער על כל זה
"הו אני לא ידעתי"
"רציתי לספר לך פשוט לא ידעתי איך"
"אם להיות כנה גם לי יש משהו לספר לך אבל זה יכול לחכות לאחרי הפגישה שלך"
הוא משעין את ראשו לרגע על כתפי
"מבטיחה?"
"כן"
"אז אחרי הפגישה תחכי לי נלך לטיול"
"התגעגעתי לזה אליך אלינו"
"גם אני" הוא אומר ומחייך והולך לעבר השולחן
אני ממלצרת להם עד שהם הולכים
"מוכנה?" הוא שואל כשהוא עומד מאחורי
"הכי מוכנה"
אנחנו יושבים במכונית שלו ולוקאס נוסע למקום שאני לא מכירה
"אז מה רצית לספר לי?" הוא אומר כשעיניו מבזיקות לעברי ובו בזמן מסתכל על הכביש
"אני לא יודעת איך לומר את זה"
הוא מניח את ידו על יריכיי במחווה שהוא כאן ומקשיב
"אני בהריון"
המכונית נעצרת בפתאומיות ואני לרגע חסרת אויר
"סליחה" הוא אומר וממשיך לנסוע כרגיל
"אני לא יודעת אם להמשיך לספר לך אם אתה מגיב ככה" הוא צוחק לרגע
"צודקת, אז מי האבא פיטר?"
עכשיו תורי להיות בשוק מתגובתו
"לא בכלל לא האבא הוא אתה"
הוא שותק לרגע לא מגיב עיניו מסתכלות על הכביש והוא נמנע לפגוש בעניי
"אני מבינה אם לא תרצה לדאוג לו אני לא מאשימה אותך אחרי כל מה שעברת. אתה יכול להוריד אותי כאן?"
"לא" זה כל מה שהוא אומר
"לא?"
"לא. כי את באה אליי עכשיו להיות לצידי במיטה כדי שאני אוכל לאחוז בך קרוב לנשום אותך לקרבי וסוף סוף לנשום."
"אתה לא כועס?"
"כועס? למה שאני אכעס ממש לא כרגע הדבר היחיד שאני רוצה לעשות זה לנשק אותך"
"אז למה אתה מחכה?"
הוא עוצר בשולי הדרך וישר מנשק אותי
ואלוהים כמה שהתגעגעתי לשפתיו אליו
אל החום שבעיניו אל הכחול שלו.
"התגעגעתי אליך"
"תאמין לי שאני יותר"
אנחנו שוכבים במיטה אחרי לילה נפלא שבילינו בקושי ישנים חבוקים זה בזרועות זה
"אני לא רוצה לקום לצאת מהמיטה אני מפחד שזה רק חלום שאת תעלמי כשאני אחזור"
"אני תמיד פה אני לא הולכת יותר"
"מבטיחה לעולם?"
"לנצח נצחים"
אנחנו עושים בדיקה אבהות כדי להרגיע את לוקאס אחרי כל מה שחווה עם שרלוט
כשאנחנו חוזרים אחרי שגם לקחנו את כל הדברים מביתי הוא ואני הולכים לחדר שלנו הוא מיישב אותי על המיטה לצידו
"הכל בסדר?"
"כן אני פשוט לא יודע איך לעשות את זה"
"את מה?"
אני שואלת בלחץ
הוא יורד על ברכיו
"אז בפעם השלישית והאחורנה התנשאי לי קריס?"
"כן שום דבר לא יכול להפריד בנינו יותר גם לא סוםה חזקה"
ואז הוא משחיל את הטבעת שלי שהשארתי פה על השידה
"שמרת אותה כל הזמן?"
"קיוותי שתחזרי אני לא יכולתי להיפרד ממנה לשאת את המחשבה שזה נגמר"
"זה אף פעם לא נגמר זה רק התחיל"
"את יודעת ש.."
"תשתוק ותנשק אותי"
הוא מחייך ומצמיד את שפתינו ועכשיו אני יודעת שחזרתי הביתה
ששום דבר לא יכול לעמוד בפנינו, לפרק אותנו.
היי עבר זמן שבוע זה די הרבה פשוט קרה לי משהו שבגללו לא היה לי חשק לכתוב...
תודה על הדירוגים והתגובות בפרק הקודם אתם מדהימים אותי כל פעם מחדש❤❤❤❤כל כך
מקווה שאהבתם אז מה אתם אומרים?
דירוג פלוס תגובה
לילה טוב!
YOU ARE READING
pieces of goodness
Romance"לא יכולתי שלא להשוואות אותה לכוכב שנוצץ בשמים אפילו הלבנה לא יכלה להתחרות בה" הוא קר ואכזרי כולם מפחדים ממנו היא בחורה שקטה מאמינה שבכל אחד יש משהו טוב עד שהיא הכירה אותו אבל האם היא תצליח לשנות את מה שלא ניתן לשנות?
