לא בוחרים במי להתאהב

פוקר פייס

    *נתנאל*
"אומייגאד זה אתה?" היא אמרה לי .
ואני מצאתי את עצמי עוד משותק מול פרצופה.
השתחררתי מזה בשניות " בואי בבקשה למשרד שלי " אמרתי לה בטון שלא שידר שום דבר מלבד מקצועיות.
היא הלכה מאחוריי ויכולתי להריח את הבושם המשכר שלה.
ריח של וניל.
נכנסנו למשרד כשפיניתי לה מעבר כדי שתכנס לפני.
היא לבשה חצאית צמודה וקצרה שחשפה את הרגליים הרזות והקטנות שלה.
השיער שלה היה אסוף בחצי קוקו והגיע לה כמעט עד הטוסיק.
היא התיישבה , ואני הלכתי והתיישבתי מולה בשולחן שלי.
הדלקתי מחשב ולא הבטתי בה למשך כל השיחה.
"תקשיב אני ...רציתי לומר לך תודה! על אותו יום אתה לא מבין.." קטעתי אותה "התפקיד שלך דורש מיומנות , עבודה בלחץ , תיאום פגישות , עמידה בזמנים , והכנס קפה בשעות קבועות." אמרתי לה
עדין לא מביט בה ומתעסק במחשב.
היה שקט למשך כמה רגעים.
"אוקיי" היא אמרה בטון קצת פגוע אבל עם הרבה ביטחון.
"אה ועוד משהו , אלכס , אווה , מישל , אלה נשים שמגיעות למשרד שלי באופן קבוע כל יום! לכן כשאת קובעת לי פגישות אל תשכחי להכניס גם אותן . עכשיו את יכולה ללכת , בהצלחה " אמרתי לה ורק אז הרשתי לעצמי להרים את הראש והביט בה כשהיא יוצאת מהמשרד שלי בצעדים קטנים ומהירים וסגרה אחרייה את הדלת .
"סעעמקק" מילמלתי לעצמי " דווקא היא מכולם ! דווקא היא חייבת להיות העוזרת שלי?..איך אני אעמוד בזה עכשיו?...לא רוצה אותה מול העיניים שלי! לא רוצה להרגיש את מה שאני מרגיש אלייה.
חשבתי לעצמי .

*אן*
איך שראיתי אותו הרגשתי גל של אדרנלין והתרגשות בגוף.
אף גבר מעולם לא עשה לי את זה.
היה בו משהו שלא היה באף גבר שהכרתי .
כשניסיתי לדבר איתו על אותו יום ולהודות לו, הוא התחמק, ושידר לי קור רוח וכן גם קצת התנשאות.
מה הסיפור שלו?
יצאתי מהמשרד שלו והתיישבתי בשולחן העבודה שלי.
"נו ? איך נתנאל?" בן שאל אותי.
חייכתי חיוך מזוייף "הוא מקסים באמת" אמרתי לו
"יופי אני שמח לשמוע , אחרי הכל להיות עוזרת אישית של מישהו מצריך קירבה הדוקה והכרות מעמיקה וזה יגיע לאט לאט "
הסתכלתי עליו "הוא לא נראה כמו אחד שהולך לחשוף את עצמו בשבילי , השיחה איתו הייתה מאוד קרה." אמרתי לו , מחכה לתשובה למה הוא כזה.
"נתנאל הוא בחור רציני מאוד , רק מורן הפקידה הקודמת שלו הצליח להוציא ממנו חיוכים בשעות העבודה.
אני מבטיח לך שבערבי גיבוש במשרד את תראי גבר שונה לגמרי.
ותדעי שיש לך על מי לסמוך גם מחוץ שעות העבודה , נתנאל בחור זהב" הוא אמר והתכוון לכל מילה.
"אם אתה אומר" אמרתי לו ורגש של אופטימיות עלה בי.
אולי באמת קשה לו להשתחרר וזה רק עניין של זמן.
היום עבר לאט יחסית היו לו המון פגישות שמורן קבע לו מראש לשבוע הזה.
דרך החלון של המשרד שלו הסתכלתי עליו בלי סוף .
איך הוא עומד מול כולם , טון הדיבור שלו היה החלטי חזק וברור.
אנשים הקשיבו לו בכל תשומת הלב שלהם.
מידי פעם קרץ לו חיוך קטן שהמיס לי את הלב.
"דיי מטומטמת מה יש לך?!" אמרתי לעצמי
"סתם סנוב קטן .." המשכתי להגיד לעצמי.
אבל למרות כל זה , העיניים שלי לא הפסיקו להביט בו.
בידיים הגבריות שלו , במראה שלו , בהתנהלות שלו .
לפעמים היה נראה לי שהוא מסתכל עליי..אבל שיארתי שיש שם מישהו שיושב שם והוא מסתכל עליו בכלל.
כשהגיע 17:00 השארתי לו פתק שהלכתי ושאני אגיע מחר ב 9:30 בבוקר.
הסתכלתי עליו והפעם בוודאות הוא הסתכל עליי לפני שהלכתי.
"אן , נתנאל בקש ממני להחזיר אותך הביתה" בן אמר לי פתאום.
"אה זה בסדר אני עם הרכב שלי פה" אמרתי לו בנימוס וחייכתי.
"תוכלי לשלוח לי הודעה שאת מגיע הביתה , זה חשוב לו" הוא אמר
"חשוב לו? אני לא חברה שלו אתה יודע."
"אני יודע , הוא פשוט בקש ממני שממחר לא תגיעי עם הרכב , אני אאסוף אותך" הוא אמר
"מה? למה?.אם הוא דואג לקפה שלו בדיוק כשהוא מגיע למשרד אז אתה יכול לעדכן אותו שזה יהיה לו מוכן בזמן כי אני אגיע בזמן." אמרתי לו בטון מזלזל.
"תקשיבי זה ההוראות שקיבלתי , בבקשה אל תסבכי אותי ותסכימי"
הוא אמר מתכוון לכל מילה.
"אוקיי, אבל רק כי אני לא רוצה שתסתבך או משהו" אמרתי לו ובאמת פחדתי שזה יסבך אותו . אחרי הכל הוא התנהג אליי הכי יפה כשהגעתי.
"תודה רבה , אאסוף אותך מחר ב9:00 ."
"סגור , ביי" אמרתי לו בחיוך ונסעתי הביתה.

*נתנאל*
"נו בן? מה היא אמרה?" אמרתי לו כשאני עצבני
"היא הסכימה , ממחר אאסוף אותה ואחזיר אותה" הוא אמר ואני הרגשתי הקלה.
אני אהיה רגוע יותר כשאדע שהיא בסדר...תמיד!