כל פעם שהקפיצו אותי מהסוכנות היה לי קשה להיפרד מאמא ואוראל , במיוחד בידיע שהם לא יודעים איפה אני בכלל.
אבל מה שהיה מחזיק אותי , היה המשכורת שהייתי מקבל על זה.
יכולתי לדעת שלמרות הסיכון שאני לוקח , יהיה למשפחה שלי חיים יותר קלים.
אבל הפעם היה לי קשה יותר מתמיד.
השארתי מאחור את האהבה שלי ! את האישה הראשונה שנכנסה לי באמת ללב!
כמה היה קשה לי לעזוב אותה רק אלוקים יודע.
ידעתי שהיא מנסה לתפוס אותי וגם ידעתי שאין לה ממי לקבל אינפורמציה איפה אני!
חוץ מלירן ועומרי שהם היחידים שסיפרתי להם על השבכ .
התחננתי שיגמר כבר כדי שאחזור הביתה.
"אחי היום נכנסים לבתים של הסוחרים אתה מתארגן על הדרכה לחיילים?" שון המפקד שאיתי נכנס לחדר שלי והזכיר לי על ההדכה שלי לחיילים שלי.
"כן כן ..וואלה עף לי מהראש" אמרתי לו וקמתי מהר מהמיטה
"אני לא מכיר אותך ככה , משהו קורה בבית?" הוא שאל והתיישב לידי
"לא , לא סתם..פתאום התחלתי להבין אותך אחי ! להשאיר אישה בבית זה לא קל" אמרתי לו וטפחתי לו על הגב
"חכה שהיו לך ילדים , זה החלק הבאמת קשה" הוא אמר ויצא מהחדר.
פלטתי הנחה מהפה והתנערתי על עצמי.?
יום קשה הולך להיות היום.
"זאת אן ממשרדי העורכי דין בת"א , מה שלומך?" שאלתי אותה בטלפון
"בסדר גמור עכשיו , אני כולכך שמחה שחזרתם אליי" היא אמרה בקול רווחה.
"אני הרגע עברתי על התיק שלכם , ואני רוצה שתדעי שהכל יהיה בסדר! " אמרתי לה בחיוך
"אני יודעת , אני סומכת עליכם " היא אמרה
"מחר נוכל להיפגש?" שאלתי אותה.
"בטח " היא אמרה
"יופי , אז תגיעי למשרד שלי ברחוב הפעמון בשעה 10:00 " אמרתי לה
"אין שום בעיה , תודה רבה לך והמשך יום נפלא" אמרתי לה וסגרתי את הטלפון.
שוב היייתי לבד . שוב הכאב הזה בחזה שלא נותן לינשום.
אני מתגעגעת אליו ! והידיע שאני לא יודעת מתי אראה אותו שוב משגעת אותי.
ומצד שני אני כועסת עליו כולכך !
סגרתי את המשרד ונסעתי הביתה.
נכנסתי להתקלח וכשיצאתי הכנתי לי את הקפה שהייתי זקוקה לו כולכך .
הפלאפון לא זז ממני וגם למקלחת לקחתי אותו למקרה שהתקשר פתאום או ישלח הודעה.
הדלקתי את הטלויזיה וחיפשתי משהו מעניין לראות.
השארתי על "חברים" ואם כמה שרציתי לצחוק , לא הצלחתי .
*פלאשבק *
"אז זאת השכונה שגדלת בה?" שאלתי אותו כשאנחנו עוד ברכב שלו ובכלל לא נכנסנו.
"כן , זאת השכונה ." הוא ענה.
"אז , אולי נלך להגיד להורים שלך שלום ?!" הסתכלתי עליו בהתלהבות.
"לא , הם לא בארץ אן , הם נסעו לפגישת עסקים " הוא אמר לי בביטחון.
"אה, ומתי הם יחזרו?" שאלתי אותו כשאני מחזיקה לו את היד שהייתה מונחת על מוט ההילוכים.
"אני לא יודע, מניח שעוד כמה חודשים " הוא ענה לי , מסתכל על האופק ולא עליי.
"הכל בסדר תינוק?" שאלתי אותו
"כן חייים שלי , אני פשוט סתם מתגעגע אליהם " הוא אמר לי בפנים אדישות
"אני אוהבת אותך " פלטתי פתאום והוא החזיר לי מבט ואסף אותי אליו " את החיים שלי את יודעת את זה ?"
הוא שאל אותי וליטף את השיער שלי , התנשקנו ותשוקה ובהאהבה .
"תינוק?" שאלתי אותו "אתה לא תעזוב אותי אף פעם נכון?" שאלתי אותו והוא הביט בי באהבה ובתמימות
"בחיים לא אושר שלי "
סוף פלאשבק.
הבכי לא הפסיק לי לרגע..את המגע שלו יכולתי להרגיש , ואת הריח שלו הייתי יכולה להריח.
אני מתגעגעת אליו וצריכה אותו כולכך .
YOU ARE READING
לא בוחרים במי להתאהב
Romansaנתנאל בן 30 הוא גבר מושך בכל רבד.אם בגופו הגברי והחסון והמלא קעקועים ואם בקולו המחוספס והעמוק. הוא נולד בשכונה בנתניה ועבר ילדות קשה עם אבא מכה נכנס לכלא ואמא שגידלה אותו לבד. הוא לא סיים בצפר כי היה חייב לעזור לה לפרנס את הבית ואת אחיו הצעיר אורא...
