לא בוחרים במי להתאהב

תיק ראשון

עברו שבועיים מאז שקיבלתי את ההודעה מנתי.

שלחתי לו הודעות בלי סוף , אבל הוא אפילו לא קיבל אותן.

ניסתי להתקשר אבל הפלאפון שלו כבוי.

אפילו את ההורים שלו לא הכרתי בשביל לשאול אותם איפה הוא!

אני לבד , תקועה עם המחשבות והדיכאון שלי.

למה הוא עזב בלי להגיד לי לאן? 

"אן את מוכנה להתחיל עם התיק הראשון שלך?" בן קטע את המחשבות שלי.

בין כל המחשבות כבר שכחתי שהיום אני מתחילה את הסטאז' שלי .

וקיבלתי תיק של גבר מכה , שאמור להשתחרר מהכלא על אלימות במשפחה.

"וואו שכחתי מיזה בן , מצטערת " אמרתי לו ולקחתי מהיד שלו את התיק עם המידע על הגבר הזה.

שם  : מאיר דדון 

גיל : 60 
מצב משפחתי : נשוי ואב לשניים.

עבודה : בעל קיוסק ודוכן ירקות בנתניה.

האישום : בתאריך 22.6.2002 התקבלה תלונה במשטרה מאישה שטענה כי בעלה מכה את בנה הבכור.

                  הגענו לבית וראינו את האב שיכור ואת הילד עם  מכות יבשות בגבו ובכתפו.
                  הגבר נלקח לחקירה ולמעצר לילה , כשבסוף נפתח לו תיק והזהרה.
                  כעבור 10 שנים הבן התקשר ודיווח על כך שהאב שיכור ומכה את אמו.

                  הוא נלקח שוב לחקירה ובעיקבות ההזהרה הקודמת הוא קיבל 7 שנות מעצר.

                  בתאריך ה - 3.5 הוא נידון להשתחרר על אף התנגדות אם המשפחה וילדיו.

"אוקיי , אני  אטפל בזה . תוכל להעביר לי את הטלפון של אישתו ? בקשתי מבן .

"אין בעיה . ואן את יכולה להכנס לעבוד במשרד של נתי , אני בטוח שהוא לא התנגד " הוא חייך אליי.

ואני חייכתי חזרה חיוך קצת עצוב.

לקחתי את הדברים שלי ונכנסתי בשקט למשרד שלו.

דמעות הציפו את עייניי.

היה בו את הריח שלו , אפילו הג'קט נשאר תלוי על הכיסה השחור הגדול .

השולחן היה מסודר כמו תמיד.

ואני הלכתי לאט לכיוון השולחן , מתיישבת על הכיסא ושוקעת במחשבות וזכרונות.

*פלאשבק*

"אתה בטוח שהכל בסדר? לא חזרת לישון מהסיוט שלך.." שאלתי את נתי כשאני הולכת אחריו לסלון.

"כן יפה אל תדאגי אני בסדר באמת!"  הוא אמר מחבק אותי.

התיישבתי עליו והבטתי בעיניו "אז למה תמיד שאני ישנה איתך יש לך סיוט? אני מפחידה אותך או משהו ?"

שאלתי רצינית.

הוא התפוצץ מצחוק "את לא יכולה להפחיד אף אחד צוציקית! " 

הוא תמיד צחק כשרצה להסתיר כאב..לזה כבר התרגלתי.

"אתה יכול להיות איתי פעם אחת פתוח ולספר לי מה עובר עלייך?" שאלתי אותו כשאני תופסת בפניו הגבריות .

הוא הזיז אותן מידיי והקים אותי ממנו "אן אין לי כח לשיחות האלה ב 4 לפנות בוקר סבבה?" הוא אמר בעצבים

"סבבה" אמרתי נפגעת והלכתי לחדר שלו 

ישבתי על המיטה מקובלת והרגשתי איך הבנאדם שאני הכי אוהבת בעולם ושאני הכי מרגישה קרובה אליו , בעצם רחוק ממני משחשבתי.

הוא נשאר בסלון ואני קמתי ונכנסתי להתקלח.

כשיצאתי הוא היה כבר לבוש לעבודה

"מצטער על מקודם" הוא אמר בשקט ושם את העניבה שלו .

"אין לך על מה להצטער..אני פשוט מנסה להבין למה אתה לא מספר לי דברים."

"כי זה לא הזמן " הוא ישר ענה. 

קמתי אליו וחיבקתי אותו "אתה לא סומך עליי?" הבטתי בו כשהוא גבוה ממני ביותר מראש וחצי

"אני סומך עלייך אין קשר בכלל..אני פשוט רוצה שתביני משהו " הוא אמר והרים אותי כשהוא מתיישב על המיטה ומניח אותי על בירכיו .

"אני רק רוצה שתמיד תהיי מוגנת ! אני תמיד אשמור עלייך , ואם אני לא מספר לך דברים זה כי אני רוצה שתשארי מחוץ לכל זה אוקיי? " הוא אמר לי בפנים רכות ואוהבות  "אבל.."  באתי להגיד לו משהו והוא קטע "אבל כלום יפה..אני מבטיח לך שהכל בסדר ותסמכי עליי אם אני לא מספר לך דברים!" הוא אמר 

חייכתי אליו והוא נשק לי נשיקה גדולה ואהובה .

2 דפיקות על הדלת החזירו אותי למציאות.

אני פה במשרד שלו ושבועיים בלעדיו!

אפילו לא יודעת איפה הוא . 

"קחי , זה הטלפון שבקשת " בן אמר , והניח את הדף על השולחן שלי.

הרמתי את הטלפון והתקשרתי אלייה

"שלום רעות?"