לא בוחרים במי להתאהב

פצצה לפנים

"ייצבנו אותו אחרי כמעט שעה של החייאה הוא יצא מכלל סכנה" הרופא אמר 

ולי יצא צחוק של הנחה "אומייגאד הוא בסדר " אמרתי והסתכלתי על עומרי ולירן שנראו מאושרים.

"אפשר להכנס אליו?" שאלתי אותו 

"כן " הוא אמר בחיוך.

רצתי לחדר שלו , ולמיטה שלו 

בכיתי "אם היית..עוזב אותי..לא הייתי מסוגלת להמשיך לחיות" אמרתי לו  , ונשכבתי לידו במיטה.

"ידעתי שמשהו לא טוב איתך..אתה יודע שהרגשתי את זה?" שאלתי אותו כשאני מרימה את הראש להביט בו 

כאילו מחכה לתגובה .

אבל הוא לא ענה.

עוד המכשיר הנשמה היה מכובר לו לפה.

והרעש היחיד ששמעתי היה המכונה של הלב וההנשמה.

"אני אוהבת אותך , אתה שומע?" שאלתי .

המכשיר התגבר וידעתי שהוא שומע אותי 

"אני מחכה לך...אני לא אזוז מפה אני מבטיחה" החזקתי לו את היד.

ופתאום הרגשתי אותו לוחץ אותה.

"נתי?" שאלתי והסתכלתי עליו מחכה לתגובה .

 "אם אתה שומע אותי תלחץ אותה שוב" אמרתי לו 

ואחרי שנייה הוא לחץ אותה שוב

"אני לא מאמינה חייים שליייי" אמרתי לו ונישקתי אותו בראש.

הרופא נכנס ובקש שאצא כדי לעשות לו עוד כמה בדיקות.

מרוב הלחץ הזה שחכתי מרעות שהייתה גם היא באישפוז.

"היי רעות מה איתך?" שאלתי אותה

"הרבה יותר טוב תודה לאל , היה לי יום נוראי והם חשבו שכבר חטפתי התקף " 

"ומה זה היה?" שאלתי אותה

"כלום , לחצים כניראה מכל התקופה הזאת את יודעת " היא אמרה ואני חייכתי.

"אני בכל אופן אגיע לבקר אותך מאוחר יותר " אמרתי לה

"אני מחכה לך , להתראות יקירה" היא אמרה ואני סגרתי את השיחה.

ראיתי שהרופא יצא ונכנסתי אחריו.

"דיברתי עם אמא שלך עכשיו , גם היא הרגישה שעובר עלייך משהו והיו לה כאבים אבל היא בסדר עכשיו " אמרתי לו .

ראיתי פתאום שהוא מתאמץ לפתוח את העיניים שלו .

ואחרי כמה שניות הוא הצליח .

רצתי למיטה שלו .

"איפה...אמא..?" הוא שאל אותי בשקט.

"היא בבית אהוב שלי , היא בסדר עכשיו ! אני דיברתי איתה" אמרתי לו בחיוך