둘! 셋 ! 방탄 (Two! Three! Bangtan)

פרק 3

הופי חשב שהוא הולך להשתגע, הבטן שלו התהפכה מהקרבה לג'ימין, אז הוא פשוט נעמד ויצא לגינה. "מה יש לי? מה עובר עליי? למה אני מרגיש ככה בגללו?.." מלמל לעצמו בגינה כשלפתע הוא שמע צרחה.

ראפמון נאנח בקול. "נו..לא..לא! חזק יותר." הוא אמר כשמשך את הכיסאות שנפלו ביחד עם ג'ין , צעקה נשמעה משפתיו כשהכיסא שהחזיק החליק וכמעט פגע בג'ין, מנסה לתפוס אותו לפני שישבור לו את הפרצוף.

"נאמג'ון !" צעק ג'ין בבהלה ועצם עיניים, מחכה שהכיסא יפגע בפניו.

"מה אתם עושים?" הפריע להם הופי "תזהר!" הוא צרח "היונג!" ודחף את ג'ין הרחק מהכיסא ומראפי. הופי נפל הצידה ולצידו ראפי וג'ין מעליו.

ראפי הביט בהם במבט מתנצל קצת, עוזר לשני חברי הלהקה שלו לקום, הוא לקח את ג'ין בין זרועותיו, אצבעותיו מלטפות את פניו. "נפגעת? אני כל כך מצטער.." לפעמים זה הלחיץ אותו כמה דברים נשברו בסביבתו.

"אני בסדר, אתה בסדר?" אמר ג'ין ונגע בראפי כדי לראות שהוא לא נפצע בשום מקום. "כן ,כן, תודה אני גם בסדר גמור." אמר הופי "תודה הוסוק, על שעזרת לנו." הוסיף וחיכה לתגובה אבל הם התעלמו ממנו לחלוטין, בודקים אחד את השני שלא נפצעו חלילה. "כל כך נבהלתי! כשראיתי את הכיסא נופל לכיווני, חשבתי שקיבלת מכה." אמר ג'ין והסתכל במבט דואג על ראפי.

ראפי המשיך ללטף את פניו של ג'ין בחום, הוא עדיין היה בהלם, לא יודע מה הוא היה עושה אם חברו ללהקה היה נפצע באשמתו, הוא לקח אותו בין זרועותיו לחיבוק חמים ואז נזכר פתאום בהופי. "אה..תודה הופי.." הוא חייך אליו במבוכה.

"הו ,תודה ששמתם לב אליי, זוג יונים." אמר הופי עם פרצוף קצת עצבני. "טוב, בואו, צריך לצאת עוד 5 דקות." הוא הוסיף.

כל הממברים התקבצו בסלון ונסעו למקום שבו תתרחש הפיאסטה שלהם. הפיאסטה הייתה מדהימה הם שרו, רקדו, צחקו ושיחקו עם הארמי. אבל טאהיונג רק רצה להגיע לרגע שהם יהיו לבד, כדי לחגוג כמו שצריך כלהקה. הוא כל כך התרגש מהתגובה של שאר הממברים שהוא לא הפסיק לשיר את הסאייפר 3 כל הדרך חזרה לבית. "שתוק כבר." צעקו כולם והתחילו לצחוק.

קוקי היה היחיד שלא צעק לטאה להפסיק לשיר, הוא צחק עם כולם אבל האמת היא שהוא פשוט ממש אהב לשמוע את הקול של חברו ללהקה, שר, צועק, עושה את כל השטויות שעשה, הוא מת על זה.

"אז חברים אני צריך שתתארגנו מהר, יש לי הפתעה בשבילכם יש לנו חצי שעה, אחרי החצי שעה כולנו נפגשים כאן בסלון בבקשה אל תאחרו." אמר טאה בשנייה שכולם נכנסו הביתה . "אני ראשון במקלחת!" צעק הופי.

קוקי הביט בטאה בעיניים גדולות וסקרניות, אף פעם לא מצליח לפענח מה עבר בראשו, אבל משום מה התרגשות חלפה בגופו, הוא ישב על הספה וחיכה. המקלחת הייתה תפוסה בכל מקרה והוא נתן לשאר חברי הלהקה תמיד לעקוף אותו, הוא החזיק בברכיו ועיניו שוב חיפשו את טאה.

שוגה ישב עם ג'ימין וצחקק איתו בזמן שחיכו שהופי יסיים להתקלח ויגיע תורם, נאמג'ון לא נראה בסביבה.

טאה חזר לסלון אחרי שהחליף בגדים והתיישב ליד קוקי. "אתה לא הולך להחליף בגדים?" שאל את הבחור שנראה מבולבל קצת. "אל תדאג, קוקי, תסמוך על ההיונג שלך! היום אתה הולך להנות." אמר ורכן לאוזן של קוקי , לוחש. "מבטיח." טאה לרגע השתהה במקום והסתכל על הצוואר החשוף שלו ורק מחשבה אחת עברה לו בראש 'אני רוצה לנשק את הצוואר הזה.'

"אה, רציתי להתקלח פשוט.." ענה לו, קוקי אהב במיוחד כשטאה בא ופשוט התיישב לידו, הוא אהב את זה שהוא תמיד היה לצידו. צמרמורות חלפו בכל גופו של הצעיר יותר כששמע את קולו העמוק של טאה לוחש לו דברים באוזן, אפילו לא בטוח מה הוא אמר מההרגשה שמילאה את כל גופו.

לפתע קול צווחני נשמע מכיוון חדר המקלחת. "יצאתי, מי נכנס עכשיו?" הצעקה של הופי החזירה את טאה למציאות והוא התרומם בבהלה ממקומו.

קוקי שהרגיש את הנשימות שלו עליו לא נרתע אפילו קצת, להפך, הוא רק הסתכל עליו עם העיניים הגדולות שלו. זאת הייתה הפעם השנייה היום שטאה נראה לו מבוהל אחרי שהתקרב אליו, הוא קם מהספה וכשאף אחד לא נראה באופק פשוט הלך בעצמו למקלחת.

טאה הסתכל על קוקי מתרחק לכיוון המקלחת ורק אז חזר לשבת.'מה עובר עליי לאחרונה?' חשב, "למה אני מגיב ככה לקוקי?" אמר לעצמו. "זה לא הפעם הראשונה שאני מתקרב אליו ככה, היינו ישנים ביחד פעם.. מה עובר עליי?" טאה לא הצליח להבין למה הוא נרתע מקוקי פתאום, הם תמיד היו החברים הכי טובים.