둘! 셋 ! 방탄 (Two! Three! Bangtan)

פרק 23

בבוקר טאה התעורר מחובק עם קוקי, הפעם הוא לא התרחק ממנו, להפך, הוא התקרב יותר. הוא ידע שקוקי דאג לו כל הלילה הוא הרגיש איך המגבת על המצח שלו מתחלפת מחמה לקרה כל כמה דקות.

בשלב מסוים הוא גם הוריד לו את החולצה והמכנסיים אבל זה לא הפריע לטאה, הוא ידע שקוקי מטפל בו במסירות ובדרך הטובה ביותר. "תודה.." הוא לחש, לא רצה להעיר את קוקי והצמיד אותו לגופו העירום יותר קרוב, איברו התחכך עם איברו של קוקי והוא פלט גניחה קלה, פניו האדימו מהמצב והוא שם את ראשו על החזה של קוקי הובך ממה שקרה הרגע.

קוקי לא ישן כל הלילה, הוא רק היה במיטה עם טאה, דואג לו במסירות רבה, הוא שמח כל כך כשהרגיש איך לאט לאט המצב משתפר, מרגיש כל כך עייף שפתאום כשעצם את עיניו הוא אפילו לא שם לב לכמה זמן עבר, או מה הייתה השעה בכלל.

אנחה נפלטה מבין שפתיו כשהרגיש את איברו של טאה דרך הבד הדק של הבוקסר שלו ועיניו נפקחו מעט בהלם, הוא לא האמין שהם היו במצב כזה אינטימי אחרי הלילה הקודם, מסתכל על טאה שהיה אדום לגמרי וניסה להסתיר את מבטו ממנו.

טאה הרים את ראשו והסתכל על קוקי. "אתה ער......תודה." הוא חזר שוב על מה שאמר לו מקודם, הם היו כל כך קרובים, השפתיים של קוקי היו כל כך יפות וורודות. העיניים שלו היו נראות עייפות, אך עדיין כל כך גדולות, הריסים שלו ארוכים, והיה לו קצת סומק בלחיים.

'בטח בגלל שאני קרוב אליו ככה, ה...' הוא אפילו לא הצליח להגיד את זה בראש שלו אבל טאה לא זז, הוא נהנה מהמגע, נהנה מהריח של קוקי. הוא כל כך רצה לנשק אותו עכשיו, אבל הוא יכול לאבד את החבר הכי טוב שלו. לפתע הוא הרגיש יד אחת של קוקי אוחזת בגבו ויד שנייה מלטפת את פניו . הוא קיווה שקוקי ינשק אותו כל כך אז הוא פשוט עצם את עיניו.

"כן..ישנת טוב? אתה מרגיש טוב יותר?" קולו העדין של קוקי לחש, הם היו יותר מדי קרובים עכשיו, להרגיש את איברו של טאה מתחכך ככה עם שלו היה עינוי, הוא שם לב איך הבחור שאהב לא טרח להרחיק את גופו ממנו, חושב שאולי זה כי הוא היה עדיין חולה. ידיו לא עזבו את פניו וגבו של טאה כשהוא ראה שהוא עוצם את עיניו, הוא נראה כל כך שליו בזרועותיו, שזה גרם לקוקי לחייך, מתאמץ ממש כדי לא לטרוף את שפתיו האדמדמות שנראו כה מפתות עכשיו, אחרי הכל טאה עוד היה חלש וחולה ומשום מה הוא הרגיש קצת כאילו הוא מנצל אותו.

"קוקי..." טאה לחש כשעיניו היו עדיין עצומות. "שתדע, שאני ממש אוהב אותך." הוא לחש בשנית, מתקרב לקוקי ונושק לו על הלחי. "אני לא יודע מה הייתי עושה בלעדיך..." אמר בשנית וחיבק את קוקי אליו קרוב יותר ,חזק יותר , התאפק ממש לא לשלוח יד לישבנו של חברו. "יכול להיות שאני עדין קצת מטושטש.." אמר בזמן שהוא ירד עם ידיו לכיוון ישבנו של קוקי. "ויכול להיות שאני עושה דברים שאני לא אמור לעשות.." נעצר ממש בקצה מכנסיו של קוקי "אבל אני ממש צריך אותך...אתה החבר הכי טוב שלי." הוסיף כדי שקוקי לא יבין את המשמעות האמיתית של ההצהרה שלו ודמעות זלגו מעיניו של טאהיונג.