בבוקר כשהופי קם הוא חייך לעצמו קצת, ג'ימין המלאך שלו שוב היה בזרועותיו, הוא חיבק את גופו צמוד אליו והתפנק קצת בקרבתו. "ממ צ'ים צ'ים כל כך נעים.." הוא מלמל כשפיזר נשיקות פרפר על כל פניו השלוות, הוא היה כל כך יפה כשהוא ישן.
ג'ימין חייך כשהרגיש את השפתיים של הופי מנשקות ככה את פניו. "בוקר טוב לך, מלאך שלי." הוא אמר לאחר ופתח את עיניו באיטיות, מתענג מהריח הטבעי של גופו ומהמגע העדין והמלא אהבה של הופי. "איך ישנת?" שאל והסתכל לעיניו של האחר.
"מעולה..איתך בזרועות שלי, ברור שמעולה." הופי אמר וחייך את החיוך הענקי שלו, מלטף את גבו החשוף של ג'ימין בעדינות, נותן לו נשיקה קטנה על השפתיים. "אני כבר חוזר.." הוא אמר בעדינות כשהוא הלך לכיוון המקלחת, הוא היה צריך ללכת לשירותים, החיוך הגדול לא עזב את פניו, מרגיש הקלה שג'ימין היה שלו.
"תחזור מהר, אהוב שלי!" קרא ג'ימין לעבר הופי שהתרחק ויצא מהחדר, הוא שלח יד לפלאפון שלו שהיה על מצב שקט וחשכו עיניו. "אם אתה רוצה להגן על החבר שלך רצוי שתתרחק ממנו וכמה שיותר מהר." היה כתוב בהודעה, ג'ימין דפדף למטה והוא ראה סרטונים ותמונות שלו ושל קוקי. "אחרת זה יפורסם ברשת, מתגעגע, בוקסו". ג'ימין זרק את הטלפון ממנו ואחז בראשו. 'זה לא יכול לקרות. זה לא קורה לי. למה? למה? למה?!' חשב ג'ימין לעצמו והחל לבכות. "מה אתה רוצה ממני? למה אתה עושה לי את זה ?" שלח ג'ימין לבוקסו הודעה. "כי אני רוצה שתיהיה עם מי שאתה באמת אוהב." ענה בוקסו להודעה של ג'ימין. "אבל אני אוהב את הוסוק..." השיב ג'ימין. "אתה משקר לעצמך, אני יודע שאתה אוהב את קוקי, ראיתי איך נהנת איתו!" אמר בוקסו. "לא נכון, תפסיק בבקשה, תפסיק ..אני לא רוצה לפגוע בהוסוק, בבקשה אל תעשה את זה." שלח ג'ימין. "אז תפרד ממנו!" ציווה בוקסו. "אבל קשה לי" כתב בחזרה ג'ימין. "אז אני מפרסם את זה ואז נראה למי יהיה קשה יותר, יום טוב ג'ימיני." אמר וסיים את השיחה.
ג'ימין ישב במיטה ואימץ את רגליו אליו 'מה אני אמור לעשות עכשיו? אסור שהופי יגלה הוא ישתגע מזה, אני צריך לדבר עם קוקי' חשב ג'ימין ורץ לדלת כשפתח אותה הופי עמד מולו, הוא חיבק את האחר אליו, הוא עלול לפגוע בבן אדם שהוא הכי אהב בעולם.
הופי חייך מעט וצחקק בחום. "מה קרה? התגעגעת אליי?" הוא לחש בעדינות והחזיק בגופו, אבל ההבעה המשועשעת שלו השתנתה להבעה דואגת. "הכל בסדר, ג'ימיני?" קולו שאל בעדינות כשהוא ליטף את לחייו של האחר, מרגיש שמשהו לא טוב קרה.
"כן, התגעגעתי מאוד." אמר ג'ימין ושלח חיוך מאולץ להופי כששמע את הקול המודאג שלו. "אני הולך רגע לקוקי" אמר ג'ימין ושיחרר את האחיזה מהאחר.
הופי הסתכל על ג'ימין בשקט, הוא ידע להבחין מתי הוא מחייך אליו באמת ומתי לא, ועכשיו זה לא היה חיוך אמיתי, הוא נשכב בשקט על המיטה ונאנח קצת, לא כל כך בטוח שהוא אוהב את העובדה שהאחר הלך ככה לקוקי, לא אחרי מה שקרה ביניהם.
ג'ימין דפק בעדינות על הדלת חדרו של קוקי הוא לא ידע אם קוקי עם טאה או לא אבל מה שבטוח הוא לא רצה שטאה ידע. "קוקי?אתה ישן?" קרא בקול לוחש קצת ג'ימין ומצא את האחר יושב על הרצפה, אוחז בראשו ועיניו אדומות מדמעות, טאה היה ישן במיטה עם פנים נינוחות. ג'ימין הבין מיד את הסיטואציה וחיבק את חברו אליו "בוא, לא כאן." לחש לקוקי ולקח אותו מחוץ לחדר, השניים צעדו למרפסת.
קוקי היה בהלם מההודעות שקיבל, ורק ג'ימין יכל להבין אותו עכשיו, הוא ישב לצידו במרפסת והסתכל על השמיים במבט ריק. "מה נעשה, ג'ימין?" הוא לחש בקול שבור, כי הוא ידע שג'ימין לא סתם חיבק וחיפש אותו, הוא ידע שהוא לא היחיד שבוקסו מאיים עליו עכשיו.
"אני לא יודע, אני ממש לא יודע." אמר ג'ימין והדמעות החלו לזלוג מעצמן. "אני לא רוצה לפגוע בהופי ..אם הוא באמת יפרסם את התמונות, קוקי?" שאל בקול רועד. "מה הוא אמר לך?" הוסיף בסקרנות.
"הוא אמר לי שאם לא אגרום לך לשתף פעולה..ושאני אפרד מטאה ואתה מהופי...ששנינו נתחרט על זה מאוד..הוא מתכוון להפיץ הכל ברשת..הוא נותן לנו יום להפרד מהם." קוקי לחש בקול רועד קצת, הצעיר הסתכל על ג'ימין עכשיו כשהוא בכה וחיבק אותו קרוב לגופו, אצבעותיו מחו את הדמעות מעיניו, הוא לא ידע מה לעשות, אבל הוא שנא לראות את ג'ימין בוכה, הוא שנא שהיה קשה לחברי הלהקה שלו, ורק המחשבה שטאה לא יהיה שלו יותר אכלה אותו מבפנים.
"קוקי הוא לא אמר לי עד מחר, אין סיכוי שעד מחר! אני לא רוצה לעשות את זה, לא מסוגל! אני לא רוצה!" אמר ג'ימין והדמעות רק התחזקו. "תשלח לו הודעה, איתי הוא לא מוכן לדבר, תבקש ממנו שבוע לפחות..בבקשה, שנעשה את זה לאט, לפחות שהם לא יפגעו." התחנן ג'ימין לקוקי "בבקשה תשלח לו הודעה.." חזר על הבקשה ואחז בידו של האחר עם שתי ידיו שלו.
קוקי לא הבין למה איתו בוקסו דיבר יותר מעם ג'ימין, אולי הוא חשב שקל יותר להשפיע עליו כי הוא צעיר יותר, והוא אכן היה בטראומה ממה שעבר עליו אבל עדיין הוא לא הבין את בוקסו בכלל. "בסדר.." הצעיר לחש בעדינות, לוקח את הפלאפון שלו. 'אנחנו מסכימים, אם תיתן לנו שבוע..זה לא יהיה אמין אם נפרד מהם ביום אחד!' קוקי שלח לו את ההודעה עם ידיים רועדות, ולהפתעתו הרבה בוקסו שלח לו סמיילי מחייך וכתב שהוא מסכים.
"בוא ננצל את השבוע הזה שיהיה הכי מושלם שיש אבל נתרחק מהם לאט לאט אסור לנו לפגוע בהם קוקי פשוט אסור" אמר וחיבק את הצעיר לחיבוק חם. "אני מצטער על הכל, קוקי, אני באמת מצטער.. " אמר לצעיר כשדמעות ממלאות את עיניו.
קוקי רק חיבק את ג'ימין צמוד אליו, מלטף את גבו בעדינות. "כן.אני יודע..ג'ימיני די, זאת לא אשמתך..על מה אתה מצטער?" הצעיר יותר לחש בקול עצוב, מניח את ראשו על הכתף של חברו ללהקה, הוא לא ציפה שבוקסו עוד ירדוף אותם, אבל הוא לא ידע מה לעשות, לחשוב שזה השבוע האחרון שלו ביחד עם טאה שבר את לבו.
"קוקי!" צעק טאה וקפץ מהחלום שלו בפתאומיות, 'מה זה היה עכשיו? למה חלמתי שקוקי בסכנה?' החלום המוזר של טאה הטריד אותו וזה שקוקי לא היה לידו במיטה גרם לו לתחושה לא טובה. הוא לבש את בגדיו שהיו זרוקים על הרצפה אחרי לילה שלם מלא בסקס פיוסים, הוא הרגיש בעננים ולא הבין לאן קוקי נעלם. הוא שם נעלי בית ויצא מהחדר לכיוון המטבח "קוקי שלי, איפה אתה?" קרא טאה וחיכה לתשובה מאהובו.
YOU ARE READING
둘! 셋 ! 방탄 (Two! Three! Bangtan)
Fiksi Penggemarהכל התחיל במסיבת 3 השנים שטאהיונג אירגן לחברי הלהקה- הוא לא דמיין שמאותו הלילה החיים שלהם ישתנו מקצה לקצה, והקשר ביניהם רק יתעמק מבחינות שהוא מעולם לא חשב עליהן כאופציה אפשרית בכלל. שלום לכולם אנחנו הילה ונעה וזה הפאנפיק הראשון שלנו ביחד ❤ הפאנפיק ש...
