"תעצור מיד!" קרא אחרי שהצליח סוף סוף להשיג את עקבותיו של האחר, קוקי קפא מעט כששמע את קולו של טאה, הרגליים שלו אמרו לו להמשיך לרוץ ולברוח, אבל הלב שלו כאב, הכל כאב. מה הוא אמור לעשות עכשיו? ג'ימין ביקש שבוע כדי להיפרד מהופי, אבל באמת שקוקי לא ידע איך הוא יכל בכלל להפרד מטאה, לברוח ממנו ככה שבר לו את הלב.
"אתה ברחת ממני?" שאל טאה והתקרב לכיוון קוקי "אתה ברחת ממני!" אמר שוב בקול רועד מדמעות "למה?" שאל והדמעות נפלו מעיניו של טאה "למה אתה בורח ממני?" אמר טאה ונעמד מאחורי קוקי,לא היה לו את האומץ לסובב אותו או לגעת בו אחרי מה שקרה הרגע. "מה יש? מה קרה? דבר איתי! תספר לי! אמרנו שנשארים ביחד." הוסיף טאה והבכי רק התחזק.
היה לקוקי דז'ה וו לשנה לאחר הדביוט שלהם, כשטאה והוא היו צעירים יותר,הוא שמע את קולו הרועד של טאה ונשבר לו הלב לרסיסים, דמעות נפלו מעיניו גם, הוא לא זז ממקומו וגם לא הסתובב. "אני לא רוצה לשכב איתך" קוקי ניסה להגיד בקול קריר אבל לשמוע את טאה בוכה גרם לבטן שלו להתהפך והוא הרגיש בחילה. "אני לא רוצה את זה." הוא מלמל בקול חלש, הוא עצם את עיניו שדמעו ממש, הגוף שלו ממש רעד, הוא לא רצה לפגוע בטאה אבל זה היה מאוחר מדי, טאה כבר נפגע, וקוקי הרגיש אבוד.
"אתה...לא...רוצה" אמר טאה עם קול חנוק "אתה..לא..רוצה..את..זה" חזר על מילים של קוקי. הדמעות רק התחזקו הלב שלו שרף לשמוע את המילים האלה. "למה?" הוסיף טאה, רוצה לשאול את קוקי אם הוא עדיין אוהב אותו, אם הוא עדיין רוצה אותו, אבל הוא פחד, הוא כל כך פחד לקבל את ה'לא' מקוקי. טאה נפל על ברכיו "למה?" הוא צעק שוב בקול כואב.
זה היה הדבר הכי קשה שקוקי עשה בחיים שלו, הקול של טאה חנוק כל כך ושבור, הוא לא עמד בזה, הוא הסתובב לכיוונו בשקט רואה אותו על ברכיו הוא ירד על ברכיו גם וחיבק אותו ממש צמוד אליו. "זה יותר מדי..בשביל הגוף שלי..הכל..מהר מדי..אני..מצטער..טאה..בבקשה אל תשנא אותי.." קוקי מלמל בקול רועד, הוא לא הצליח, הוא לא יכל להפרד ממנו בצורה הזאת, הוא לא רצה להפרד ממנו בכלל, הוא רק רצה להישאר ככה בזרועותיו החמות, לא יודע אם מה שאמר נשמע הגיוני עכשיו אבל הוא לא ידע מה יקרה אם הלהקה בכלל אם הם יפרדו ככה, הוא הרגיש שהחיים שלו חומקים לו בין האצבעות.
החיבוק של קוקי סילק את המחשבות על פרידה מראשו של טאה. "בבקשה אל תברח ממני, אל תעזוב אותי, אני אוהב אותך יותר מאת חיי!" אמר טאה. "אני אחכה שתרגיש טוב יותר, אני מצטער כל כך..." אמר תוך כדי בכי בתוך זרועותיו החסונות של הצעיר.
קוקי קפא קצת כששמע מה טאה אמר, לא יודע איך הוא יוכל להיפרד ממנו כשהוא אומר לו דברים כאלה אבל הוא התחיל לבכות ממש הרבה, כל גופו רעד והוא תפס בלחייו של טאה, מנשק אותו בלהט ואהבה, הוא היה זקוק לו כל כך, לא יודע איך הוא בדיוק יגיד לו שזה נגמר ביניהם, אם זאת הייתה התגובה של טאה, כל כך שבור כמו עכשיו, הוא העדיף שיפרסמו אותו עירום בכל הרשת, אבל גם ג'ימין היה מעורב בכל זה, וזה יכל להרוס את כל הלהקה, הלב שלו באמת נקרע מבפנים.
טאה הרגיש שמשהו לא בסדר וזה הקשה עליו יותר שקוקי התפרק ובכה, ואז נישק את שפתיו כאילו זאת הפעם האחרונה. טאה הבין שיש כאן משהו לא בסדר ואם הוא לא יצליח להבין מה, הוא עלול לאבד את הבן אדם היקר שלו. "אני אוהב אותך ג'ון ג'ונגקוק אני אוהב אותך" אמר טאה והדגיש את זה שיבין שהוא לא הולך לוותר.
קוקי ליקק מעט את שפתיו כשטאה התנתק מהן, עיניו היפות היו מלאות בדמעות, וגם של טאה, הוא באותה השנייה קיבל הודעה לפלאפון שהחזירה אותו למציאות, מתנתק מגופו בשקט ונעמד הוא הסתכל בהודעה. 'לא טוב, קוקי, לא טוב. תנסה שוב.' היה כתוב, הוא הצטמרר מעט, מנגב את הדמעות שלו בשקט הוא הסתכל על טאה חסר מילים, הוא לא אמר לו שהוא אוהב אותו למרות שהוא באמת אהב אותו, בכל לבו.
המבט שהיה על פניו של קוקי רק חיזק את התחושה של טאה. 'יש כאן משהו לא בסדר בוודאות...' חשב לעצמו ונעמד גם הוא. "קוקי.." אמר טאה אחרי שהאחר לא הגיב למילות אהבה שלו. "אתה..." התחיל להגיד ועצר את עצמו, פחד לשמוע את התשובה. "לא משנה, אני חוזר הביתה. אני הולך לבד, אני צריך להירגע קצת, טוב?" אמר אבל רצה שהאחר יאחוז בו ויאמץ אותו אליו. טאה התחיל ללכת, ככל שהתרחק מהאחר הרגיש את לבו נקרע. 'הוא לא אוהב אותי יותר?' זה הדבר היחיד שטאה הצליח לחשוב עליו בעקבות ההתנהגות של קוקי 'מה עובר עליו? רק אתמול היינו ביחד, רק אתמול השלמנו, מה קורה כאן?' המחשבות התרוצצו בראשו של טאה, הוא ניסה להבין למה קוקי מתנהג ככה.
קוקי נשאר ברחוב כשטאה הלך, הדמעות נפלו על פניו היפות כשהוא היה לבדו, מחבק את גופו חזק הוא הרגיש איך הלב שלו נשבר למיליון רסיסים. "אני לא יכול..אני לא יכול.." הוא מלמל בקול רועד, זה נראה שבוקסו שם עיניים עליו כי הוא ידע שהם היו ככה ביחד ברחוב, הוא ניסה לנשום כרגיל, מתחיל ללכת בשקט לכיוון לא ידוע שוב.
פתאום הוא נתקל בג'ימין, הוא הסתכל עליו עם עיניו הגדולות והעגולות. "אני לא יכול.." הוא לחש לו, כל כך צריך חיבוק עכשיו, צריך שמישהו יגיד לו שיהיה בסדר למרות שהוא לא דמיין אפילו מצב שיכול להיות בסדר.
YOU ARE READING
둘! 셋 ! 방탄 (Two! Three! Bangtan)
Fanficהכל התחיל במסיבת 3 השנים שטאהיונג אירגן לחברי הלהקה- הוא לא דמיין שמאותו הלילה החיים שלהם ישתנו מקצה לקצה, והקשר ביניהם רק יתעמק מבחינות שהוא מעולם לא חשב עליהן כאופציה אפשרית בכלל. שלום לכולם אנחנו הילה ונעה וזה הפאנפיק הראשון שלנו ביחד ❤ הפאנפיק ש...
