כשבוקסו הכניס אותם לרכב שוב, ג'ימין התחיל לבכות, כל המתח, כל מה שהוא עשה לקוקי, כל מה שקוקי סבל, פשוט היה יותר מדי. "אני מצטער, קוקי, אני כל כך מצטער." אמר ולא הפסיק לבכות. "אני מקווה שתסלח לי ואני מקווה שזה לא יפגע בקשר שלנו." התייפח ג'ימין.
קוקי רק התקרב מעט לג'ימין, הוא לא ראה כלום בגלל כיסוי העיניים והידיים שלו היו קשורות אז הוא לא יכל לחבק אותו, אבל הוא קירב את ראשו אליו, מלטף עם שפתיו את הלחיים שלו. "ג'ימין בבקשה אל תבכה..אתה תמיד תהיה יקר לי.." הוא לחש לו בקול עדין ואוהב, אולי הם עשו יותר מדי דברים ביחד, אבל זה לא שינה את העובדה שג'ימין היה חבר מאוד טוב ויקר שלו.
"אני יודע שאי אפשר לשכוח חוויה כזאת אבל בוא ננסה לשכוח את זה כמה שיותר.." התחנן ג'ימין לקוקי. "ותודה, תודה שהגנת עלי ושסבלת בשבילי, תודה רבה." אמר בקול רך.
קוקי הרגיש שלבו מחסיר פעימה, כן, הוא לא יכל לשכוח כלום מהיום הזה, הכל היה יותר מדי בשבילו. השעה הייתה 5 בבוקר כשהמכונית עצרה. בוקסו הוריד את שניהם ליד הנהר האן, לא רוצה שהם יהיו קרובים מדי לדירה שלהם, מוריד את כיסויי העיניים ומשחרר את ידיהם לפני שנכנס למכונית שלו, נוסע משם במהירות הבזק.
קוקי הסתכל סביב בשקט, הוא רק לקח את ג'ימין בזרועותיו לחיבוק חזק, מודה לאל שהסיוט הזה נגמר. ג'ימין התחיל לבכות, לא הצליח להחזיק את עצמו יותר. "תודה לאל שזה נגמר סוף סוף.." וחיבק את קוקי חזק, לא רצה לשחרר. "בוא נעצור מונית לבית." אמר ג'ימין בעצב. "אני רוצה להתקלח." אמר וניגב את הדמעות שלו.
השניים חיכו למונית הראשונה שתעבור. קוקי מחה את הדמעות של ג'ימין בעדינות, הוא הנהן ונשאר בחיבוק החם שלו לעוד כמה רגעים, עבר על שניהם יותר מדי. כשהוא עצם את עיניו לרגע ,הסיטואציה של בוקסו נוגע באיברו עם הסכין החדה הופיעה בראשו והוא הצטמרר לרגע, פוקח את עיניו במהירות ועולה על מונית ביחד עם ג'ימין.
_____
השעה הייתה מאוד מאוחרת בלילה, וחברי הלהקה לא הצליחו ליצור שום קשר עם ג'ימין וקוקי, הם מאוד נלחצו מזה כי שניהם נעלמו בלי פלאפונים ונראה כי לא לקחו איתם שום דבר גם, כשהשעה הייתה 6 בבוקר הם ראו מונית מתקרבת לדירה שלהם.
קוקי ירד מהמונית וראה את חברי הלהקה מסתכלים עליו ועל ג'ימין במבט ממש דואג, הוא רעד כשראה את טאה מולו, עומד ממש קפוא במקומו.
ג'ימין ירד מהמונית אחרי קוקי והשפיל את מבטו. הוא נכנס לכיוון הבית ולא הוציא מילה, הוא רק רצה להיכנס למקלחת כמה שיותר מהר, למחוק את הכל מגופו. הופי הביט על ג'ימין שנראה כל כך אבוד, הלב שלו כאב, משהו היה ממש לא בסדר, הוא רץ אחריו לכיוון הבית.
"אתה מוכן להסביר לי איפה הייתם, שניכם?" אמר נאמג'ון בפליאה כשהם צצו פתאום. "למה כתבתם שאתם הולכים לבוסאן.. ולא הלכתם לשם? מה לעזאזל עשיתם?" שאל בקול קצת כועס קצת מודאג.
YOU ARE READING
둘! 셋 ! 방탄 (Two! Three! Bangtan)
Fiksi Penggemarהכל התחיל במסיבת 3 השנים שטאהיונג אירגן לחברי הלהקה- הוא לא דמיין שמאותו הלילה החיים שלהם ישתנו מקצה לקצה, והקשר ביניהם רק יתעמק מבחינות שהוא מעולם לא חשב עליהן כאופציה אפשרית בכלל. שלום לכולם אנחנו הילה ונעה וזה הפאנפיק הראשון שלנו ביחד ❤ הפאנפיק ש...
