הופי התעצבן. "אני לא מבין את זה, אני לא מבין אותו! איך אפשר לא לזכור?" קולו היה ממש כועס. "טוב, הוא שתה הכי רבה מכולנו.." אמר ג'ין בתגובה.
"כן, אבל עדיין, אתמול הוא לא הפסיק להגיד לקוקי שהוא אוהב אותו, הוא התעורר לידו, אחי תעשה אחד ועוד אחד...זה לא שהרגשות שלו נעלמו פתאום!" דממה שררה בחדר מהמשפט האחרון של הופי.
"אתה יודע מה זה טקאט? בוא איתי החוצה, קוקי, אולי הוא בהלם קצת אני בטוח שהוא זוכר.." ג'ין בהה בהופי ואז הסתכל על קוקי.
"ואם הוא לא אז אני מתכוון להזכיר לו!" אמר הופי בעצבים.
קוקי הקשיב בשקט למילים שחברי הלהקה שלו אמרו, כשהופי אמר דברים כאלה זה רק שבר לו את הלב לרסיסים, טאה אמר שהוא אוהב אותו כל כך הרבה, הם שכבו ביחד ארבע פעמים אם לא יותר, הוא התקשה מאוד לעכל את כל זה.
עיניו נפערו בבהלה כשהופי אמר שיזכיר לו.
"לא!! אתה לא יכול..בבקשה..אף אחד..אל..זה..אם הוא ידע..זה יכול להרוס הכל..בבקשה.." קוקי מילמל בקול רועד והשפיל את מבטו כשהדמעות זלגו מעיניו היפות, ג'ימין רק חיבק אותו חזק יותר. "קוקי...א-אנחנו לא נספר לו.." הוא מילמל בעדינות ועצב.
"אנחנו לא נספר." אמרו כולם אחרי ג'ימין. "עכשיו, בוא איתי ילד, נעסיק אותך קצת." אמר ג'ין לקוקי ושלח לו חיוך אוהב.
_____
טאהיונג אכל את עצמו מבפנים, לא הבין מה עובר עליו, הוא הרגיש מוזר, שונה, אבל מה? לפתע הוא נזכר בגוף העירום של קוקי לצידו במיטה הבוקר ולחייו האדימו. "פאק." הוא פלט. 'הוא היה כזה סקסי..כל כך עדין..' טאה ניער את המחשבות האלה מהראש שלו, כי אז העיניים הגדולות והמלאות בדמעות של קוקי עלו במוחו. "אני צריך לחזור הביתה, אני צריך לראות אם קוקי שלי בסדר." אמר בקול "קוקי שלי.." הוא חזר על המילים ודמעה זלגה מעיניו.
_____
קוקי הרגיש איך הוא משחרר נשימה שלא ידע שהחזיק כשכולם הבטיחו לו שלא יספרו, הדבר הכי נוראי שיכל לקרות זה אם טאה יגלה והוא יפסיק להיות חבר טוב שלו, הוא העדיף שלא יחזיר לו אהבה אבל יהיה לצדו כמו תמיד, חיים בלי טאה שלו נראו לו כל כך ריקים ומפחידים. וכמובן שזה יכל להרוס את כל הדינמיקה של הלהקה.
קוקי הלך בשקט עם ג'ין, עיניו היפות עוד היו ממש נפוחות, זה כאב, כאב יותר מדי, הוא עוד יכל להרגיש את כל הטעם של טאה על גופו אפילו אחרי המקלחת.
"אני בבית!" קרא טאהיונג כשנכנס הבית. "תראה איך אתה כולך רטוב! אתה תהיה חולה, עכשיו למקלחת!" ציווה עליו ג'ין. "אני נכ-" הוא התעטש באמצע המילה."נכנס." הוא השלים את עצמו.
טאה עלה לחדר שלו, ג'ימין והופי ישבו ליד המחשב וראו את המסיבה שהם עשו לכבוד הארמי. "הי..." אמר טאה לחבריו."חזרת..יואו אתה ממש לא נראה טוב." הופי אמר לשותפו לחדר. "אני בסדר, מקלחת חמה תעזור לי..." ענה טאה.
"בעיה.. המקלחת שלנו קצת נסתמה, תתקלח בחדר של ראפי וקוקי.." הופי אמר והביט בטאה. "טוב.." אמר טאה בלי להתווכח בכלל.
הוא נכנס לחדר של קוקי וראפי וגיחך לעצמו. "ולחשוב שחשבתי שזאת המיטה שלי.." אמר כשהוא מסתכל על המיטה של קוקי. העיניים העצובות האלה של קוקי שוב קפצו לו לראש. טאה התקרב למיטה של קוקי , נשכב עליה והסניף את הריח של המצעים. "הריח של קוקי...." ופלט אנחה.
קוקי בדיוק נכנס לחדר וראה את טאה שוכב על מיטתו, הלב שלו פעם מהר מהמחזה הזה, הוא שילב את ידיו ובהה בו קצת.
"מה אתה עושה?" הוא אמר לחברו הטוב שנראה נינוח מדי במיטה שלו, למרות שהמראה הזה כמעט גרם לו לחייך אחרי כל מה שהוא עבר בבוקר, הוא הסתכל בשקט על גופו ושיערו הרטוב של טאה שנראה שהוא ספוג ממש בגשם.
"הו, קוקי, סליחה.. המיטה שלך נראתה ממש נוחה, אז בדקתי אותה..שוב." וצחקק מעט בזמן שגירד בראשו מאחורה במבוכה על זה שנתפס. "אני יכול להשתמש במקלחת שלכם? אצלנו יש סתימה." שאל טאה והביט בעיניו של קוקי.
קוקי הביט בו בשקט, שיערו הרטוב מהגשם גרם לצמרמורות לחלוף בגופו, טאה היה כל כך יפה, הוא ניסה לנשום נורמלי.
"הרטבת לי את כל המיטה." הוא אמר כשהוא גירש את טאה מהמיטה שלו ונאנח קצת. "כן..אתה יכול." הוא מלמל בזמן שעיניו בחנו את גופו של טאה שנראה שלא לבש כלום כמעט מתחת למעיל שלו, הבטן שלו התהפכה קצת מהמחשבה.
"קוקי.." טאה התקרב לחברו שנראה עצוב וחיבק אותו חיבוק אחורי. "אני לא יודע מה עשיתי, אבל אני מצטער... אני לא רוצה לפגוע בך, בבקשה תסלח לי..אני לא אהיה מסוגל לאבד אותך. אתה החבר הכי טוב שלי." טאה רצה לצרוח לקוקי שהוא גם מעבר לחבר , אבל הוא לא היה מסוגל, הוא לא רצה להרוס את החברות שלהם, זה לא כמו הופי וג'ימין שהם תמיד היו שקופים, תמיד שיחקו בהגזמה אחד עם השני, זה היה רק עניין של זמן עד שאחד מהם יתוודה על אהבתו, כנ"ל לגבי ראפי וג'ין, המסיבה הייתה הצלחה מבחינתם.
עיניו של קוקי נעצמו כשהרגיש את החיבוק החמים של טאה, להרגיש ככה את חום גופו אחרי כל מה שקרה ביניהם גרם לעיניו לדמוע בשנית. לשמוע את המילים החמות בקולו העמוק של טאה גרם לגופו לרעוד קצת. "אתה בחיים לא תאבד אותי..טאה.." הצעיר יותר לחש בקול רועד, לא משתחרר מהאחיזה שלו, לא היה אכפת לו שטאה היה רטוב לגמרי, הוא רק רצה להישאר בזרועותיו כמה זמן שיוכל.
"בבקשה...קוקי, תסלח לי." אמר בקול מתחנן ודמעות זלגו מעיניו.
הוא שמע את הקול השבור של טאה ומשהו בו נשבר. טאה לא היה טיפוס שפשוט בוכה ככה, הוא הסתובב בזרועותיו ומחה את דמעותיו בעדינות. "הי..הכל בסדר ..טאה.." הוא לחש לו בחום שהם היו ממש קרובים והשפתיים שלהם כמעט נגעו אחת בשנייה.
איברו של טאה הגיב לקרבה ביניהם והוא חשש שקוקי ירגיש, אז במהירות הוא שיחרר את האחיזה בקוקי והלך אחורנית. " אני נכנס למקלחת.." אמר בקול לחוץ.
כשטאה התנתק מהקרבה ביניהם קוקי שיחרר נשימה שלא ידע שהחזיק, המילים החמות של חברו הטוב לוחש כמה הוא אוהב אותו הציפו את לבו, הוא לא יכל להוציא אותן מראשו.שם לב שקולו של טאה נשמע לחוץ לפני שנעלם.
YOU ARE READING
둘! 셋 ! 방탄 (Two! Three! Bangtan)
Fanficהכל התחיל במסיבת 3 השנים שטאהיונג אירגן לחברי הלהקה- הוא לא דמיין שמאותו הלילה החיים שלהם ישתנו מקצה לקצה, והקשר ביניהם רק יתעמק מבחינות שהוא מעולם לא חשב עליהן כאופציה אפשרית בכלל. שלום לכולם אנחנו הילה ונעה וזה הפאנפיק הראשון שלנו ביחד ❤ הפאנפיק ש...
