בבוקר קוקי החליט להישאר בבית, דווקא טאה שהיה מחוק הלך לאנשהו, הוא לא היה בטוח לאן כי כשהוא התעורר החדר היה ריק, הוא טייל בשקט בדירה שלהם וראה את ג'ימין יושב במטבח ושותה מים, הוא שיפשף את עיניו והביט בו בעייפות. "חגגנו יותר מדי אתמול.." הוא אמר וציחקק מעט, מביט בחברו ללהקה.
"כן, המוח מתפוצץ לי." אמר ג'ימין והחזיק בראשו, מנער אותו טיפה. "לאן הופי הלך, אתה יודע? הוא לא עונה לשיחות שלי." שאל את קוקי בתקווה שיהיה לו מענה. "איפה כולם?" שלח ג'ימין הודעה בקבוצה המשותפת שלהם בקאקאו אך לא היה מענה. "אוף איתם! עד שיש לנו כמעט חודש פנוי שנוכל לעשות דברים ביחד, הם נעלמים." ג'ימין כבר ראה איך הם נוסעים לחופשה קטנה ביחד לנוח קצת , אבל לא, הם יהרסו ויטיילו לבד כל אחד עם עצמו. "מבאסים!" רטן טיפה ג'ימין.
קוקי עשה פרצוף קצת, הוא לא אהב את זה שטאה הלך ככה מבלי להגיד לו לאן. "אין לי מושג...רק קמתי..ממש שקט.." הוא עשה פרצוף שוב, טופח על השכם של ג'ימין. "אל תדאג..אני בטוח שנמצא זמן ללכת כולנו ביחד לאנשהו.." קוקי אמר לו בקול מעודד, צליל של משהו נופל נשמע באותו הזמן. "שמעת את זה?" הצעיר יותר מלמל בקול מבוהל קצת, מחפש משהו לאחוז בו בתור נשק.
"מה זה היה?" שאל ג'ימין בבהלה. "כן, אולי נאמג'ון בבית ולא ידענו?" אמר ג'ימין כשראה את הפרצוף המבוהל של קוקי, ניסה להרגיע אותו קצת. "אני הולך לבדוק, בוא איתי." אמר ג'ימין עם רעד בקולו, הוא קצת חשש.
הייתה לקוקי הרגשה רעה, הוא הלך מלפני ג'ימין, משום מה מרגיש צורך להגן על חברו ללהקה, הוא לא מצא חפץ שיוכל להגן עליהם אבל הוא עדיין הוביל, כשהוא שמע קול לא מוכר הוא הסתובב בבהלה, בחור גבוה שרירי ולא מוכר בדירה הלב שלו החסיר פעימה.
"שלום יפיופים." הוא אמר בקול מאיים כשהחזיק סכין בידו ומכוון לצווארו של ג'ימין שהצליח להגיע אליו מאחורה וקוקי הביט בו חסר אונים. "שחרר אותו! מה אתה רוצה?" הלב שלו פעם מהר והוא קפא במקום שלו.
"קוקי.." אמר ג'ימין כשהבחור האלמוני אחז בו קרוב אליו, מכוון אליו סכין ושולח יד מתחת לחולצתו. "עזוב אותי..." אמר ג'ימין בקול רועד, פוחד לזוז שמה הסכין תפגע בו. "בבקשה לא..." התחנן ג'ימין כשהבחור שלח ידיים למכנסיו מול קוקי.
קוקי היה בשוק מאיך שהבחור השרירי נגע בגופו של ג'ימין והסכין כל כך קרובה לגרונו. "לא, בבקשה..אל תפגע בו..קח אותי במקום!" קוקי אמר בקול מעוצבן, ג'ימין היה כל כך עדין וזה שבר לו את הלב.
"נשמע מפתה קוקי..אני אשחרר אותו, אם תעשה כל מה שאני אומר לך." הבחור השרירי אמר עם חצי חיוך וקוקי הנהן. "אוקיי..רק תשחרר אותו.." הצעיר בלהקה לחש בשקט, רואה איך הבחור מוריד את ידיו הסוטות מגופו העדין של ג'ימין. "קח פתק..ותכתוב לחברי הלהקה שהלכתם לבוסאן..אתם באים איתי." קוקי הנהן ברעד, הוא לקח פתק וכתב בדיוק מה שהבחור הכתיב לו.
"לא~!" קרא ג'ימין בקול. "רק לא אותו." ג'ימין לא יכל לסבול את המגע של הבחור האלמוני הזה על גופו , והסכין הקרה הזו לוחצת על צווארו, אבל הוא לא יכל לשאת את המחשבה שהבחור הזה יפגע בקוקי, בבחור שהוא ראה כמו אח קטן. מעדיף שיעשה בו כרצונו, רק שלא יתקרב לקוקי.
כשהבחור המאיים שחרר את ג'ימין הוא ישר כיסה את עיניו וקשר את ידיו. ג'ימין ניסה להילחם אבל הוא לא הצליח הבחור היה הרבה יותר גבוה ממנו, הרבה יותר חסון ממנו, והרבה יותר מאיים ממנו.
קוקי הביט בג'ימין בדאגה, הוא היה מאוד יקר לו. לאחרונה הם גם מאוד התקרבו, ולראות אותו במצב כל כך פגיע גרם לו לרצות לבכות. כשהבחור הגבוה והשרירי תפס בקוקי שהתנגד לו, הוא נתן לו אגרוף וגרם לשפה שלו לדמם. "קוקי קוקי..אתה באמת חושב שתוכל להביס אותי?" הוא חייך חיוך מרושע כשהוא תפס בגופו של קוקי חזק, קושר אותו בכוח וגורם לו להאנח בכאב, הוא לא הצליח להלחם בו למרות שהיה ממש חזק.
"יא! תעזוב אותו! יא מגודל שכמוך." אמר ג'ימין כששמע את היד של האלמוני מונחת על פרצופו העדין של קוקי "מה אתה רוצה מאיתנו? כסף? אפשר לסדר לך סכום יפה... רק תעזוב אותו! אל תפגע בו!" קרא ג'ימין שלא היה מודע בכלל למה שקורה בחדר.
הבחור פשוט זרק את שניהם לתוך המכונית שלו אחרי שהניח את הפתק על המיטה של קוקי, הוא נסע למחסן גדול שהזמין מראש, מוציא את שני הבנים ונועל את הדלת, הוא הוריד את הכיסוי מעיניהם.
כשהוא נדחף לאוטו ג'ימין קיבל מכה בכתף שלו אבל שתק לא אמר כלום הוא היה מפוחד מדי. כשכיסוי העיניים הורד ממנו , עיניו נפערו בהלם מוחלט. "מה עובר לך בראש?" ג'ימין שאל בחשש.
קוקי הביט בחדר שהם היו בו, הייתה שם מיטה גדולה ומצלמות, הוא בלע את רוקו, הוא הלך לכיוון ג'ימין וחיבק את גופו חזק כשהבחור הגבוה שיחרר אותם. "ג'ימיני.." הוא לחש לו בעדינות ודאגה.
"כמה חמוד..למרות הוידוי של טאה שצרח כמה הוא אוהב אותך, נראה שאתה מאוד אוהב את ג'ימין.יופי, זה יעזור לנו פה." הוא אמר עם חצי חיוך.
כשהרגיש את זרועותיו של קוקי הוא פלט אנחת כאב. "אה...קוקי, כואב." ומיד הפנה מבט לבחור בעקבות האמירה שלו . "יעזור לנו? במה בדיוק זה אמור לעזור לנו?" אמר בבהלה.
הבחור השרירי רק ציחקק, מחייך לעצמו. "יעזור לכם בלהביע את האהבה שלכם אחד לשני, כמובן.. אתה מבין, קוקי? אני ראיתי את טאה צורח כמה שהוא אוהב אותך אתמול..וזה לא מסתדר לי בראש." הוא אמר והפיל את ג'ימין למיטה.
YOU ARE READING
둘! 셋 ! 방탄 (Two! Three! Bangtan)
Fanficהכל התחיל במסיבת 3 השנים שטאהיונג אירגן לחברי הלהקה- הוא לא דמיין שמאותו הלילה החיים שלהם ישתנו מקצה לקצה, והקשר ביניהם רק יתעמק מבחינות שהוא מעולם לא חשב עליהן כאופציה אפשרית בכלל. שלום לכולם אנחנו הילה ונעה וזה הפאנפיק הראשון שלנו ביחד ❤ הפאנפיק ש...
