둘! 셋 ! 방탄 (Two! Three! Bangtan)

פרק 76

הוסוק רץ לכיוון היציאה מבית החולים במהירות, עולה על המונית הראשונה שהצליח לתפוס ונסע לביתם, תופס בידו של טאהיונג כשהוא הגיע. "ג'ימיני פה?" הוא אמר והביט בו עם מבט ממש שבור. "מה? לא!" ענה טאהיונג מבולבל מהמעשה של הוסוק, "הוא בבית חולים, מה עובר עליך, בן אדם?" אמר טאהיונג כשראה את פניו המבוהלות של הוסוק. "הוא לא..." הוסוק הביט בו בעצב. "טאהיונג, משהו לא טוב קורה כאן... הוא... הוא נפרד ממני, והוא אמר שהוא אוהב אותי. ואז הוא נעלם ככה?" העיניים שלו דמעו לפתע והוא הסתכל עליו שבור לגמרי. "אני יודע, היונג, אני יודע שזה מוזר, תאמין לי שאני יודע יש לי אחד כזה למעלה, אבל עצה ממני אל תאבד את החברות שלך איתו! אחר כך אתה תצטער על זה , תשמור אותו קרוב אליך! בינתיים תקשיב לי, ברגע שאוכל להגיד לך יותר אני מבטיח להגיד." טאהיונג אמר בקול רציני.

הוסוק הביט בו בשקט, הוא שכח לרגע שהוא וקוקי נפרדו גם ופתאום נבהל יותר, שניהם נפרדו מהם, משהו באמת היה לא טוב שם והוא נשך את שפתו. "הוא נעלם! אני מפחד..." הוא לחש ברצינות, קוקי בדיוק באותו רגע נכנס לסלון וראה את טאהיונג עם הוסוק, מביט בהם בשקט כשהוסוק נראה מרוסק לגמרי. "אל תדאג הוא בטח עושה סיבוב כאן בשכונה או משהו... זה ג'ימין תן לו קצת זמן. הכל יהיה בסדר, רק היונג תנסה כן להישאר חבר שלו." הזכיר שוב טאהיונג להוסוק. "בסדר, הבנתי." הוסוק אמר ונאנח בעצב, הוא הלך לחדר שלו והעיף מבט על קוקי, תוהה איך זה הגיוני ששניהם נפרדו מהם ככה באותו הזמן.

קוקי התקרב לטאהיונג והביט בו עם עיניים גדולות. "טאהיונג..ג'ימין נעלם?" הוא לחש בקול מודאג, פעם שעברה כשהם נעלמו בוקסו חטף אותם והוא לא יכל שלא להרגיש ממש מפוחד עכשיו. "אני לא חושב שהוא נעלם, כמו שאני מכיר את ג'ימין זה או שהוא נסע הביתה או שהוא מסתובב כאן בשכונה, הוא בטח נמנע מלהגיע הביתה, הוא לא רוצה לראות את הוסוק היונג...ובוקר טוב, קטן שלי." ענה טאהיונג לשאלה וחיבק את הצעיר קרוב אליו. "אוך, בא לי לנשק אותך." הוא לחש לאוזנו בקולו הנמוך. "מה בא לך לאכול?" שאל כשהתנתק מהחיבוק שלהם.

קוקי הביט בטאהיונג כשהרגיש את ידיו החמות והגדולות סביבו, הוא עצם את עיניו מהעונג של הלחישה של האחר באוזנו הרגישה, הלב שלו פעם מהר כשהוא הרגיש איך הוא מתנתק ממנו. "בוקר טוב..." הוא לחש בחזרה ולא יכל שלא לחייך אליו. "לא יודע, למה...אתה מכין משהו?" עיניו הסקרניות שאלו, הוא גם רצה לנשק את טאהיונג, מאוד, השפתיים האדמדמות האלה היו כל כך מגרות. טאהיונג נשך את שפתיו קלות. "אני יכול לנסות." אמר ושפשף את עורפו. "אז מה בא לך?" שאל והתקרב לפניו של קוקי שהסתכל עליו עם חיוך, הוא היה כל כך מתוק כשהוא שאל אותו את זה, הוא לקח עוד צעד קרוב אליו, מרגיש את חום גופו מהקרבה אליו. "אותך." קוקי לחש לו בקול חסר נשימה, עיניו ננעלו עליו.

"מחסן, עכשיו." ענה טאהיונג והלך לכיוון המחסן, קוקי חיכה כמה שניות אחרי שאהובו נעלם לכיוון המחסן, הוא הרגיש שלבו פעם ממש מהר בחזה שלו מההתגרשות, הוא רצה להרגיש את טאהיונג כל כך, הולך לכיוון המחסן שלהם, עיניו ראו רק את הבחור שהוא אוהב מולו לפני שהוא קפץ על גופו ונישק אותו בלהט. "בוקר טוב, אהוב שלי." אמר טאהיונג בשנית כשראה את קוקי מולו, "יא~" הוא אמר שנייה לפני שקוקי נישק את שפתיו, מתענג על האחר. "קוקי." טאהיונג פלט משפתיו כשהם התנתקו לשנייה. "אני אוהב אותך." הוא אמר והצמיד את הצעיר לקיר, שולח את ידו לתוך חולצתו ומלטף את עורו העדין באהבה.