קוקי נכנס הביתה חזרה מהמרפסת אחרי שהוא וג'ימין בכו כמה דקות ביחד, הוא ידע שאסור לו להמשיך להיות ככה שבור, שהוא חייב למצוא דרך לגרום לטאה לא לרצות להיות איתו יותר, אבל המחשבה שהוא לא יהיה יותר בחייו גרמה לבטן שלו להתהפך. כשהוא נכנס חזרה הוא שמע את קולו העמוק והעדין של טאה קורא בשמו, פתאום נזכר באיך שכשהיו צעירים הוא הבטיח לעצמו שלעולם לא לברוח מטאה לא משנה מה הוא עשה לו, אבל להפרד ממנו? איך הוא יכול להפרד מהאדם הכי יקר לו?
"אני פה.." הוא קרא בשקט כשנכנס למטבח, מוזג לעצמו כוס מים הוא שתה אותה במהירות.
"הנה אתה!" אמר טאה וחיבק את קוקי חיבוק אחורי והחל לנשק את צווארו. "בוקר טוב, אהוב שלי, לאן נעלמת לי הבוקר?" אמר טאה, מנשק את צווארו של קוקי ללא הפסקה. "הייתי צריך את החיבוק שלך הבוקר..." אמר טאה וסיבב את האחר כשפניו אליו והדביק נשיקה לשפתיו מבלי להסתכל על עיניו, כשהתנתק מהנשיקה פתח את עיניו וראה את המבט המרוחק של קוקי. "הכל בסדר?" שאל בדאגה, הבטן של טאה התכווצה מהתחושה המוזרה שהרגיש בגופו שוב.
החיבוק החמים הזה, קוקי לא יכל לדמיין את זה, אם הוא יפרד ממנו, טאה לא יחבק אותו שוב? המחשבה הזאת הפחידה אותו ממש, הוא תמיד היה מחבק אותו, תמיד. הוא גנח בהפתעה קצת מאיך ששפתיו החמות של טאה נגעו בצווארו החשוף, עיניו חצי עצומות מהעונג. עכשיו כשפניו היו צמודות לשל טאה והוא נישק אותו הוא רעד מעט, טאה שם לב, כמובן שהוא ישים לב. "כן.." קוקי לחש, לא יודע איך בכלל הוא אמור להפרד ממנו כשרק אתמול הם חזרו להיות ביחד.
"אני אוהב אותך." הוא אמר ונישק את שפתיו של קוקי בשנית, מחדיר את לשונו לתוך פיו ומוצץ את לשונו קלות. "אתה כל כך יפה הבוקר." לחש טאה לתוך פיו של קוקי ושלח את ידיו לישבנו, מקרב את גופו של האחר אליו, גורם לאיברים שלהם להתחכך אחד בשני. טאה הרים את קוקי על השיש במטבח וירד לנשק את צווארו, מנשק ומוצץ, עובר על הסימונים שהשאיר אתמול בלילה, מחזק אותם, מרגיש איך הוא גורם לאיברו של הצעיר להתרומם ואיברו שלו לא נשאר אדיש.
קוקי לא ענה למילים של טאה, הוא גנח מהנשיקה אבל כשטאה הניח את גופו על השיש ככה הוא הסמיק ממש ודחף אותו ממנו קצת. "די טאה..לא עכשיו." הוא מלמל בקול חלש, הלב שלו פעם מהר, הוא באמת לא יכל לשכב עם טאה עכשיו. "אנחנו במטבח וכולם בבית." הוא גם הוסיף בקול חסר נשימה, אבל השפתיים החמות של טאה הרגישו כל כך טוב על גופו, הוא ניסה להסדיר את נשימתו.
"הם ישנים, נעשה את זה זריז." אמר טאה והוריד את החולצה של קוקי מגופו משחק בפטמותיו עם לשונו ושולח יד לתוך מכנסיו של קוקי. "פאק, איך הוא עומד." אמר תוך כדי שנישק את גופו של קוקי.
"לא. מספיק." קוקי הרגיש איך הפטמות שלו התקשו בשנייה ממגע לשונו השובבה והנעימה של טאה, הוא ניסה ממש לא לגנוח, מתפתל מכל תשומת הלב שגופו קיבל, איברו אכן עמד. הוא דחף את טאה מגופו חזק יותר, משתמש ביותר כוח ממקודם כשהוא התחיל ללבוש את החולצה שלו וקפץ מהשיש חזרה לרצפה.
"טוב, אז בוא לחדר, אני רוצה אותך." אמר ומשך את קוקי לחדר, מצמיד אותו לקיר ומנשק אותו בלהט. "אני זקוק לך..." אמר לאחר לתוך פיו. "אל תדחף אותי.." התחנן ונישק את שפתיו של קוקי בלהט, הוא הרים אותו אליו, פתח את הדלת של החדר והשכיב את קוקי על המיטה, טאה הוריד חולצה וזרק הצידה במהירות, הוריד גם לקוקי את החולצה והחל לנשק את שפתיו שוב. הוא ירד עם פיו לכיוון בטנו ואז לאיברו של האחר למרות ההתנגדות של קוקי, הוא הצליח להוריד ממנו את המכנס.
קוקי הרגיש איך כל גופו מתחנן למגע של טאה, למרות שהוא ממש לא היה במוד לזה, לא עם האיומים הנוראים שריחפו מעל ראשו שלו ושל ג'ימין. משאיר את שפתיו סגורות מעט אחרי שטאה הצליח להחדיר את לשונו לתוך פיו, מרגיש איך כל גופו לוהט מאיך שטאה נגע בו, עכשיו כשהוא היה על המיטה, השפתיים החמות האלה על הבטן שלו, ואיך שטאה הצליח להפשיט אותו ולהשאיר אותו רק בבוקסר.
"טאהיונג!!! ביקשתי שתפסיק!!" קוקי צעק כשניסה להסדיר את הנשימה שלו, הוא דחף את גופו של האחר ממנו וניסה להרגיע את הלב שלו שפעם בקצב מהיר מדי, מתיישב על המיטה והתחיל ללבוש את בגדיו במהירות.
"קוקי..." טאה היה בהלם מהתגובה של האחר. "א..אני מצטער, חשבתי שלא רצית במטבח." אמר, מופתע מהדחיפה, קוקי סירב לו! הוא סירב לו עכשיו. קוקי בחיים לא סירב למה שטאה עשה לו מאז אותה שיחה שלהם, ועכשיו הוא סירב. "אני מצטער, הגזמתי קצת." אמר שוב שראה שקוקי מתלבש במהירות.
"כן, הגזמת." קוקי אמר בקול חסר נשימה, וכשהוא היה לבוש הוא פשוט ברח מהחדר, שזה היה משהו שהוא הבטיח לטאה שלעולם לא יעשה, הדמעות איימו לצאת אבל הוא החזיק אותן חזק בזמן שזרק על עצמו מעיל, נעל נעליים ויצא מהבית במהירות.
טאה לא יודע מה לעשות עם עצמו, הוא רק רצה לבכות, הוא יצא אחרי קוקי מתחיל לרוץ לכיוון לא ידוע, דמעות החלו לרדת מעיניו של טאה. "הוא ברח שוב, מה קורה כאן?" הוא דיבר לעצמו.
YOU ARE READING
둘! 셋 ! 방탄 (Two! Three! Bangtan)
Fanfictionהכל התחיל במסיבת 3 השנים שטאהיונג אירגן לחברי הלהקה- הוא לא דמיין שמאותו הלילה החיים שלהם ישתנו מקצה לקצה, והקשר ביניהם רק יתעמק מבחינות שהוא מעולם לא חשב עליהן כאופציה אפשרית בכלל. שלום לכולם אנחנו הילה ונעה וזה הפאנפיק הראשון שלנו ביחד ❤ הפאנפיק ש...
