אריאל

פרק 22

"מאמי אולי כדאי שתפסיקי" אביב התיישב לידי ולקח את הכוסית שבאתי להכניס לפי,
כולם הלכו ונשארנו שנינו,
"אני בקושי שתיתי, זה השני" אמרתי תמימה,  בקול שבור.
"זה השני, מתוך 10" אמר ולקח אותי בזרועותי החוצה,
"חכי פה אני כבר מגיע, אני רץ להביא את האוטו" הוסיף והושיב אותי על הספסל מחוץ למועדון .
"היי, אריאל נכון? " ניגש אליי נער שאין לי מושג מי הוא "מה אתה רוצה? " עניתי בארסיות,  הוא הרים ידיים כחף מפשע וגיחך, הורדתי את ראשי , בוהה ברצפה,
"מצטערת, ל..לא התכוונתי להתנפל עלייך"
עניתי, מרימה את ראשי .ברח.  פחדן.

"כנסי" אביב קרא לי להכנס לאוטו,
התחלתי ללכת כשתחושת בחילה תוקפת אותי , רצתי הצידה כשתכולת בטני עולה ויוצאת מפי,  אביב מיהר לצאת מהאוטו ולהחזיק את שיערי,

"תודה" אמרתי,  הוא חיבק אותי כמה שניות ועזר לי להגיע למושב האוטו.
הבטתי בחלון, שעות הבוקר המוקדמות והזריחה לא מאחרת מלבוא, אני מניחה שהנה עוד יום בו אני מפספסת בית ספר.

אביב סובב את המפתח ובכך כיבה את מנוע האוטו,
"ארי, אני יודע שאת פיקחית עכשיו ובגלל זה אני רוצה להגיד לך,
גיא אוהב אותך, לפחות אהב כשהייתם חברים.
זה היה אמיתי, אני מכיר אותו ואני יודע שהוא לא כזה.
זה היה סתם התערבות אבל ראו, רואים שהוא אוהב ואהב אותך.
אחרי שאביאל הכניס לו מכות הם השלימו כמובן אבל הוא בדיכאון מטורף, מזה. "

"אביב.. " "תראי אני יודע שזה לא עוזר מה שאני אומר אבל תנסי לחשוב על זה, הוא הרוס. " אמר והופתעתי מדבריו
"הוא הרוס? ומה איתי? למה הוא המסכן??
חשבת מה עובר עליי?  אני נפתחתי בפניו, ולא משנה באיזה מובן למרות שאני בטוחה שאתה כבר יודע,  הוא פגע בי, אני לא מסוגלת לראות אותו. תודה על הערב, לילה טוב" עניתי ונכנסתי הביתה.

עליתי לחדרי, מורידה את בגדיי מגופי , אפילו לא מקלחת, לא מורידה איפור למרות שאני יודעת שזה לא טוב,  לא פיזרתי שיער,  נכנסתי למיטה ופשוט עצמתי את עיניי.

את שאר היום העברתי בבית, במיטה .
אם זה בשינה, צפייה בטלוויזיה, אכילה, קריאה ושיעורים.

**

הגעתי לבית ספר אחרי שיכנועים רבים מזואי ומיקה ושאר החבורה,  ואמא.
עמית חזר לצבא למספר ימים,
"אריאל" קול מוכר הודיע בשמי, הסתובבתי והפרצוף היה מוכר לי,

"הנער מהמועדון" מילמלתי "זה השם שלי"
ענה מבלי שהתכוונתי שישמע.
חייכתי במבוכה וראיתי כמה בנות מסתכלות בשנאה עליי מהצד של הכיתה.

"תמיר" הנער ששמו נודע לי כרגע כתמיר הושיט את ידו לעברי "אריאל, אני כבר יודע. " ענה במקומי והושטתי את ידי גם כן,

"אריייי" זואי צעקה בקול מתמשך ורצה לחבק אותי, לא ראיתי אותה  כמה שעות, נורא.
"ומי אתה? " שאלה, טקט, זואי, שמעת על זה?

"אני תמיר" הוא ענה ברוגע, חמוד.
גילגלתי את עיניי ולקחתי איתי את זואי ללוקר להוציא ספרים, העיקר לא להיות עם תמיר, לא הרגיש לי בנוח , אני רק נפרדתי ממי שחשבתי שאוהב אותי.

"הוא ה ו ר ס!" אמרה והדגישה כל אות,  דחפתי אותה טיפה שתהיה בשקט וצחקנו אחת על השנייה עד הצלצול הגואל שהודיע לנו להכנס לכיתה.

התיישבתי במקומי כשבאמצע שיעור גיא נכנס לכיתה כשכובע על ראשו,
לא הצלחתי לראות את פניו , הוא התיישב
בצד השני של הכיתה, מבינה , הגענו לשלב התינוקיות גיא אלבז?

"מי מתנדב להקריא את הסיפור שכתב? "
המורה שאלה ושכחתי מהשיעורים האלה לגמרי!
היינו צריכים לכתוב סיפור שסופו הוא טרגי.

"אריאל, תכבדי אותי בכתיבתך" נו באמת?

"א..אמ,  מדובר על מישהי שלא פעם פגעו בה,
היא הכירה נער שהיה קצת לא חכם , תרתי משמע..
מרוב הטמטום שלה היא התאהבה בו, היא חשבה שזהו, היא מצאה את האחד.
אבל הוא רק שיחק בה, זה לא היה אמיתי מבחינתו, היא סמכה עליו והרגישה איתו מה שאף פעם לא הרגישה" אמרתי אך נקטעתי
"הוא אהב אותה, היא לא האמינה לו" גיא קטע אותי בקול צרוד וקולני,
תקעתי לו מבט מפחיד "הוא שיחק בה, הוא התערב שישכיב אותה עד סוף הלימודים,  זה לא נקרא אהבה" אמרתי, מנסה להרגיע את עצמי, " אוווו" הכיתה השמיעה וזה עיצבן, הרתיח.
"אין כבר אהבה בימינו, האהבה היום היא לא אמיתי, כי הכל משחק, הכל הצגה ושום דבר לא אמיתי.
בין אם זה בגידה ובין אם זה שקרים בלתי פוסקים. "