יצאתי מהכיתה, כשדמעות מאיימות לפרוץ,
עצרתי את עצמי, עוד קצת אריאל, עוד שנייה.
חכי.
אמרתי לעצמי , מנסה להרגיע אותי.
נכנסתי בסערה לשירותים, סוגרת את הדלת בחוזקה מופתעת לראות בנות שקטנות ממני בכמה שנים טובות מתאפרות ומסתדרות, אפשר לחשוב אתן לא באתן לתצוגת אופנה, זה פאקינג בית ספר!
התיישבתי על הרצפה בקצה השירותים,
כשראשי טמון בין רגליי, דמעה ירדה, ואחריה עוד אחת, ועוד שביל ארוך שלא נפסק.
שמעתי את ליחשושי הבנות והצחוקים, הבנתי שהן מסתכלות עליי,
"מה אתן רוצות? " צעקתי עליהן את כל הכעס שנאגר בתוכי, הן הסתכלו עליי כאילו נפלתי מהחלל, החזרתי את ראשי מטה , בוכה בשקט.
לא רציתי שישמעו אותי, איך הגעתי למצב הזה?
למה אני בוכה? למה??
שמעתי את דלת השירותים נפתחת , ריח מוכר היה באוויר,
"עופו מפה" הוא צעק ותוך שנייה שמעתי צעדים הולכים ונעלמים, הוא גם הלך?
הרמתי את ראשי, רואה מולי לא אחר מאשר גיא.
הוא הסתכל עליי במבט מלא רחמים, אני לא צריכה את הרחמים שלו, או שבעצם כן?
"קטנה? " שאל בקול חלש, קול שרק שנינו יכולים לשמוע למרות שאין אף אחד מלבדינו,
לא עניתי לו, לא התייחסתי והמשכתי לבכות,
הבכי שלי התחזק עם הידיעה שהוא באותו 'חדר' איתי אבל, לא באמת איתי .
"אריאל בבקשה תדברי איתי" הרמתי את ראשי, מסתכלת עליו, "מה א..אתה רוצה? " שאלתי בקול שבור, התעצבנתי על עצמי מאוד על זה שהראיתי לו את הצד הרגיש.
למה? הוא בסך הכל לא אהב אותי, למה אני כל כך מתעצבנת עליו? אני אוהבת אותו.
"אני אוהבת אותך, אתה נתת לי להרגיש שזה הדדי, שגם אתה אוהב אותי.
אני חשבתי שאתה רק איתי כשבעצם אתה עם עוד כמה, כשבעצם לא באמת אהבת אותי, הייתי שמחק בשבילך, סתם עוד אחת לאוסף. בשבילי לא היית כזה, בשבילי היית הכל, אתה עדיין הכל. "
אמרתי בשקט כשהתיישב לידי, לא זזתי או נרתעתי, בהיתי בקיר, בנקודה שחורה שצוירה שם.
"את לא היית משחק, אני הייתי מפגר, עשיתי טעות. " אמר והוריד את הכובע שהיה על ראשו, עכשיו הצלחתי לראות את פניו, חבורה סגולה הייתה ליד עינו הימנית, וחתך קטן הונח על עצם הלחי שלו,
"מה ..מה קרה לך, מי עשה לך את זה"
שאלתי מבוהלת ומודאגת "זה לא משנה,
ארי אני אוהב אותך, את לא היית משחק, זה היה אמיתי, האהבה שלי אלייך, וזה שאיבדת את בתולייך לי, עשה אותי הבן אדם הכי שמח בעולם, לדעת שאת שלי.. היית לפחות.
אני מצטער ארי, אני באמת מצטער ויותר מזה, אני בטוח שתמצאי מישהו שיתאים לך, ולא יפגע בך. " ענה ויצא מהשירותים, משאיר אותי המומה, לא מעכלת.
יצאתי מהשירותים, נתקלת בגוף מוצק.
"אני מצטער לא התכוונתי" תמיר התנצל ושם את ידו על כתפי, תחילה נרתעתי והזזתי אבל כששמתי לב שזה הוא, נרגעתי. למה?
"אתה חמוד, אני בסדר תודה" הודיתי וחייכתי אליו.
"רגע, אריאל! " הוא צעק לי כשהסתובבתי ללכת, נעצרתי מחכה שיתחיל לדבר,
הוא שתק כמה שניות , כאילו ניסה להגיד משהו קשה.
"את.. את אולי רוצה לצאת איתי? " שאל לא בטוח בעצמו, הוא חמוד.
קצת חסר ביטחון אבל חמוד.
"אני אשמח" מה? לא! אריאל מה את עושה?
"מעולה, נדבר" אמר ורץ במהירות אל מחוץ לבניין.
למה הסכמתי??
מה עובר עלי? רק עכשיו האחד שאהבתי יותר מכל נפרד ממני, זאת אומרת אמר לי שפשוט הוא לא מתאים לי, כאילו שהוא יודע מה טוב לי ומה לא.
אבל למה אני עצבנית עליו?
אני הרי לא רציתי שנחזור, או שכן?
אני אוהבת את גיא אבל גם שונאת אותו,
זה אפשרי?
YOU ARE READING
אריאל
Romansהרבה אמרו לי שהם לא אוהבים אותי, באיזשהו שלב את מפסיקה להקשיב לדברים האלה ומתחילה להיות מי שאת באמת, גם אם זה טוב להם בעין וגם אם לא. " החיים מתחילים היכן שהפחד נגמר." ✔️מכיל תכנים מיניים ✔מכיל קללות
