אריאל- עונה 2

פרק 3

"טיסה 638 יוצאת בעוד מספר דקות, כל הנוסעים מתבקשים לעלות" הודיעו בכריזה באנגלית,
עלינו למטוס כשתמר לצידי, החזקתי את ידה ,
היא התיישבה על יד החלון כשאני לצידה.
"אמא מתי נגיע? " שאלה בפעם החמישית בשעתיים שעברו,
"עוד מאד בובי, אני יודעת שאין לך סבלנות, תנסי להרדם" אמרתי ונשקתי למצח שלה בעדינות, מושיטה לה את בקבוק השוקו שהכנתי לה, "עוד חמש דקות נוחתים, בבקשה לחזור את חגורות הבטיחות" אמרה הדיילת הנחמדה שעזרה לי במהלך הטיסה הממושכת והמתישה,
חגרתי את תמר כשהיא החזיקה בידי בחוזקה, עיניה נראו מבוהלות,
"אני פה איתך תמרי, הכל בסדר" הוספתי , מרגיעה אותה, היא אמרה לי כבר לפני הטיסה כמה שהיא מפחדת, 
ליאם סיפר לה סיפורים שטותיים שהפחידו אותה על נחיתה במטוס.

"אריאל" צעקה נשמעה וחבורה של אנשים רצו לעברי, תמר חיזקה את אחיזה בידי והרמתי אותה לזרועותיי, אומנם היא בת חמש אבל היא עדיין קטנטנה,
"אמא הנה סבתא וכולם" אמרה בקול צרוד כי רק לא מזמן התעוררה,
מכל השיחות וידיאו שעשינו היא זוכרת אותם,
"את מלכה ואת צודקת, כמו תמיד" הודיתי, מחבקת אותה שתהיה כמה שיותר קרובה אל גופי.

"שלום לנסיכות" אביאל חיבק אותי וניגש לתמר, "תמי" אמר לה והיא חיבקה אותו,
יש משהו מאוד מיוחד בתמר,
כשהיא פוגשת אנשים, היא ישר מתחברת אליהם, לא לכולם, אבל לרובם.
באחד מהימים בארצות הברית ניגשה אלינו אישה צעירה ותמר מיד התחילה לבכות,
שניה אחרי שהלכה עלה חיוך רחב על פניה של תמר.
אז כמו שאמרתי, היא לא מתחברת לכולם.

נכנסנו לרכב של אביאל ומיקה,
מתחילים בנסיעה בזמן שתמר נשארת בפה פעור מהמראה של הארץ, מהחום שלא אופייני לארצות הברית, מכל הירוק והשוני.
"ופה אנחנו גרות" אמרתי לתמר כשהורדנו את המזוודות ,
"נכנסתי לבית, לבית שגדלתי בו, שרק לפני ארבע שנים היה שייך גם לעמית,
החדר שלי נשאר לי והחדר שהיה של עמית וזואי , תמר תישן בו.
כמובן שכרגע היא ישנה איתי.
"אני צריכה להתחיל לחפש דירה, ועבודה"
אמרתי למיקה כשנכנסה לעזור לי לפרוק הכל.
תמר למטה משחקת עם אביאל, אמא וצחי,
הבנתי שאביב ויובל באים רק בערב.
"דירה יש ממש קרוב לבית שלי ושל אביאל,
יותר נכון בית.
ועבודה , תעבדי אצלי, יש משרה פנויה,
העוזרת שלי" אמרה כשעינייה נצצו,
היא הקימה חברת קוסמטיקה מיד אחרי שילדה את תומר,  הבן שלהם.
החברה ממש משגשגת ומצליחה.
"אני אשמח" אמרתי בחיוך מודה לה.
"ובקשר לבית, אני אשלח לך את המספר של מי שמוכר אותו" אמרה והניחה את המזוודה הריקה בקצה החדר,
סיימנו לפרוק הכל וירדנו למטה,
שעות הערב הגיעו,  צחי הלך לעבודה בזמן שאני , אמא , תמר ומיקה מארגנות את הבית שזה אומר מנפחות בלונים ומכינות עוגה.
"אמא" אמרה בפיהוק, "כן בובי" התקופפתי כדי להיות בגובה שלה,
"מתי נלך לישון?" שאלה כשעינייה עומדות להסגר, "עוד רגע בסדר? " שאלתי והיא הנהנה,  הולכת למיקה ואמא שמכינות עוגה.

דפיקה נשמעה על דלת הבית, "אני פותחת" צעקתי בהתרגשות, מניחה שזה אביב ויובל שבאים לעזור לארגן,
פתחתי, שקית הבלונים שהייתה בידי נשמטה על הרצפה, "אריאל" הוא אמר כשלצידו עומדת לא אחרת מאנאהל,
"גיא" אמרתי מתעשטת על עצמי, רק שלא להיראות מגוחכת.
אנאהל משכה אותו איתה כשהם מחבקים את אמא שלי ומיקה לשלום,
כעס מילא את כל גופי,
איך הם לא אמרו לי כלום על זה שיש לו מישהי, על זה שפאקינג הם בקשר טוב עם הפרוצה הזאת שלו.
הוא בגד בי!
לקחתי את תמר בעדינות מחייכת חיוך שבהחלט לא אמיתי, ראיתי בעיניהם של
אמא , מיקה וגיא שהם רואים את העצבים ומנסים להרגיע אותי במבטיהם מה שרק עצבן יותר, "ידיים למעלה" אמרתי ברוגע שממש לא התאים למצב הנתון,
הרמתי את החולצה הדקה שהייתה על תמר , היא נכנסה תחת זרם המים, חפפתי את ראשה כשדמעה יצאה מעיניי אבל מיהרתי לנגב אותה,

הקראתי לתמר את אותו סיפור כמו בכל לילה, והפעם היא נרדמה בשניות אחדות,
שלווה ורגועה, כל כך יפה ומיוחדת.