ליטפתי את פניה , נהנית מכל רגע לצידה,
מהעדינות שלה.
קמתי מהמיטה בשקט, הולכת על קצות אצבעותיי ופותחת את הארון,
הורדתי את בגדיי, נשארת עם חזייה ותחתונים, "התגעגעתי אלייך" אמר והקפיץ את ליבי, הסתובבתי אליו, לא שמה לב לכמה שהיה קרוב אל גופי, לקחתי צעד אחורה, לובשת במהירות את השמלה הכחולה והארוכה שמגיעה את לסוף רגליי,
"מה אתה רוצה" שאלתי בארסיות,
"אני רוצה שנדבר" הודיע והתקדם צעד אחד לעברי, "אין על מה לדבר" הוספתי מסובבת את ראשי ואוספת את שיערי לקוקו גבוה ומשוחרר במעט,
"יש אריאל, את אפילו לא מוכנה להסתכל לי בעיניים, זה נראה לך הגיוני? " הרים את קולו "שש.. תהיה בשקט! וכן זה נראה לי הגיוני שאני לא מוכנה להסתכל לך בעיניים, עכשיו תלך מפה אני צריכה להתארגן" אמרתי והשתקתי אותי ,
חזרתי להביט במראה כשאני מוציאה את תיק האיפור מהמגירה,
הסתובבתי והתאכזבתי לגלות שהוא כבר ברח, למה ציפיתי? הוא נולד לברוח.
מרחתי אודם עדין על שפתיי וטיפה מסקרה,
אז כן.. אני השתניתי, התבגרתי,
אני לא אותה ילדה קטנה שמורדת כל הזמן , הפסקתי לעשן ועם זאת גם המראה שלי השתנה.
ירדתי למטה, שומעת הרבה דיבורים,
אני מניחה שהם התחילו בלעדי כי צחי כבר הגיע, חיבקתי את כולם , אומרת שלום ,
התיישבתי בספה על יד החבורה.
אנאהל ישבה בין גיא לאביב.
רואים שאף אחד מהחבורה לא סובל אותה אבל בכל זאת הם שמחים בשביל גיא, למה?
צחי צעק לכולם להקשיב,
אמא עמדה לצידו בזמן שכולם מסתכלים,
צמאים לדעת מה יגיד,
צחי אף פעם לא דרמתי, בגלל זה כל כך היו קשובים.
"מ..מה אתה עושה מותק? " אמא שאלה מבולבלת, ראיתי לאן זה הולך, הניצוצות בעינייהם רק הדגישו לי כמה שהן מאוהבים, צחי כרע ברך על רצפת הבית, כשבידו
קופסה בצבע זהב, טבעת הייתה בתוכה, הדמעות לא איחרו מלרדת מעיניי וככה גם לאמא שלי.
"אני אוהב אותך, מאז אותו יום שפגשתי אותך אמרתי לעצמי, זאת תהיה אישתי, לצידך אני רוצה להתעורר כל בוקר עד סוף ימיי,
לשמוע את הצחוק המתגלגל שלך,
לראות ולשמוע את הדאגה שלך לאריאל ולכל מי שיקר לליבך.
אני אוהב אותך,
ואני רוצה לבלות איתך את שארית ימי חיי,
התינשאי לי? "
שאל כשדמעה ברחה מעיניו,
"כן! " אמא צעקה בהתרגשות וחיבקה אותו לפני שנשקה לשפתיו, קול נגעל יצא משפתיי וזה גרם לכל החבורה לצחוק עליי,
"תהיו בשקט" מילמלתי מבין שפתיי ולא יכולתי להשתלט על החיוך שברח,
אמא הרימה את ידה לכיווני, מראה לי את הטבעת, חייכתי אלייה ולוחשת מזל טוב ככה שתקרא את שפתיי שזזו.
"מאמי, אני ממש מתחננת.
תדברו" מיקה ניגשה אליי לפני שיצאה מדלת הבית, גיא בדיוק חיבק את אמא שלי ודיבר עם צחי אחרי שאנאהל הלכה כבר ממזמן,
"בסדר" אמרתי, רואה שהוקל לה.
אני מניחה שאני חייבת את השיחה הזאת לעצמי, מגיע לי לדעת ואף ליישר את הקו בינינו.
ידידים זה בסדר גמור אם נהיה.
"גיא" קראתי לו, מסמנת בידי שיבוא,
יצאנו החוצה, מתיישבים על הרצפה מחוץ לבית, גיא התיישב מולי,
"קר לך? " שאל בדאגה "לא נורא" אמרתי למרות שזה היה נורא, מאוד. "בואי" אמר והתקרבתי לגופו החם, ידיו חיבקו אותי ונתנו לי תחושת חום נעימה.
"מה קרה לנו? " שאל, יודע את התשובה.
"אתה יודע בדיוק מה קרה לנו גיא" אמרתי בשקט, לא רוצה לפרוץ בבכי.
"אתה בגדת בי, עם אנאהל.
וכשהייתי בארצות הברית, לא שלחת לי הודעה, לא ידעתי אם אתה בכלל בחיים.
אבל כשהגעתי לפה, מצאתי אותך, איתה.
זה מה שקרה" אמרתי, מרגישה שאבן ירדה מליבי, "אני לא בגדתי בך, ואני מעולם לא הפסקתי לאהוב אותך. מישהו שלח את ההודעה מהפלאפון שלה, והיא אמרה שהיא רוצה להשתנות, היא באמת השתנתה. "
"פרס? " שאלתי בציניות מהולה בעצבים,
חיוך עלה על פניו, החיוך הכי יפה בעולם,
עיניי שקעו בתוך עיניו,
השקט ששרר בחוץ הוסיף לאווירה שהייתה,
שפתיו נשקו קלות לשפתיי ומיד התנתקתי ממנו, מקללת את עצמי הרבה על מה שעשיתי.
"אני מצטערת, אני לא יודעת מה חשבתי לעצמי, יש לך.. חברה. " התביישתי,
אני לא רוצה להפוך להיות כזאת, אחת שגורמת לבנים לבגוד בחברה שלהם,
אני לא אחת מהפרוצות האלה,
אני אוהבת אותו יותר מדי.
YOU ARE READING
אריאל- עונה 2
Romanceהעונה השנייה לסיפור 'אריאל', הולכת להיות עונה סוחפת, מטורפת, מרגשת ובעיקר- אוהבת.
