"אני לא הבנתי את התרגיל בסעיף א'"
מילמלתי לעצמי, לא מבינה מה עושים.
"שתמר לא תבין תרגיל במתמטיקה? במה חרב עולמינו? " ליאם אמר בזילזול ובטון מגעיל, גילגלתי את עיניי , חוזרת להביט בתרגיל, מנסה לפתור אותו ללא כל הצלחה.
הימים עברו וכבר חודש עבר מאז תחילת בית ספר, אין משהו מיוחד יותר מדי,
השגרה רגילה מדי, מגיעים לבית ספר, אני לומדת כח היום כשליאם נרדם על השולחן במשך כל הזמן ובזמן שהוא נזכר להתעורר הוא רק מעצבן אותי ויורד עליי, מצחיק את עצמו.
הגעתי הבייתה, סוגרת אחרי את הדלת.
"אני בבית" צעקתי ברחבי הבית, מחכה לתשובה, לקול.
"היי בובי" אמא קראה לי מהמטבח,
מחר יום שישי וכמו כל יום שישי, כל המשפחה באה אלינו, זה אומר, סבתא וסבא צחי, אביאל ומיקה, יובל ואביב..
"את צריכה עזרה אמא? " שאלתי שוטפת את ידי במים החמימים, "אל תשאלי, תעשי תמי"
אבא אמר ונשק ללחי שלי ומיד לאחר מכן לשפתיה של אמא,
"זה בסדר תמרי, גיא תרגיע.
תקלפי לי 5 בצלים" אמא אמרה לי ולאבא ולא יכולתי לעצור את הצחוק שברח משפתיי,
"היי! " "מה קרה?? " שאלתי בלחץ את אמא,
חיוך לא ברור עלה על שפתייה, "הוא בעט, תרגישי" אמרה אמא , לוקחת את ידי ומניחה על בטנה שרק הולכת וגודלת יותר.
"היי קטנצ'יק, זאת אחותך" אמרתי בלחש, נושקת לבטנה של אמי, מרגישה את הבעיטות הקטנטנות בבטנה.
"אמא למה יש כל כך הרבה אוכל? "
שאלתי לא מבינה "דבי מגיעה הנה עם ליאם" אמרה בחיוך רחב, הנהנתי , מסתירה את כל העצבים בגופי, אני לא רוצה שליאם הזה יבוא הנה! ממש לא רוצה!
"תמרי! " אמא צעקה לי מלמעלה,
ירדתי מהר ,"כולם יבוא מחר ודבי תבוא ביום שבת, עם ליאם" עליתי למעלה בחוסר רצון ליום שבת.
פתחתי את הדלת למשמע הצלצול,
אמא ואבא כבר ישנים , רון ובר באו אליי לערב, לשיחת בנות כמו שאנחנו עושות כמעט בכל יום, אם זה בטלפון או אצל אחת מאיתנו.
"אני לא מאמינה שהוא בא לפה" רון אמרה כשפיה עדיין פתוח לרווחה, "שלא יכנס לך יתוש לפה" בר אמרה לה בחיוך וצחקנו עליה,
"בסדר, אין לי ממש מה לעשות מזה,
אני לא אמרתי להורים שלי כלום על ליאם" הוספתי נאנחת.
"אגב חתיכים" בר החלה לדבר ופתחנו את העיניים למשמע דבריה, בכלל לא דיברנו על חתיכים, אומנם ליאם חתיך, אין ספק.. אבל לא אמרנו כלום על המראה שלו.
"ראיתן את סיוון? במקרה הוא חבר של ליאם אבל אני נשבעת, הוא הדבר הכי חתיך שקיים" בר אמרה והסתכלה לאוויר בחולמניות,
"תחשבו על זה ככה, לך, תמר.. יהיה את ליאם, לי יהיה את הראל, ולבר יהיה את הראל" רון הוסיפה וכרגע הודיתה שהיא בקטע של הראל,
הראל, סיוון וליאם הם החברים הכי טובים, כאילו הם חבורת הבגד בויז של בית ספר,
שותים, מעשנים, אני לא מתחברת לזה.
זה לא מושך אותי.
**
"אבי" קראתי לאביאל בשם החיבה שהוריי נתנו לו , חיבקתי אותו ואת מיקה לשלום,
מיד אחרי שיובל ואביב נכנסו וכך גם סבתא וצחי.
הם החברים הכי טובים של ההורים שלי, אבל בכל זאת. זה מרגיש כאילו הם המשפחה שלנו.
אני מחוברת בעיקר לאביאל, מצד אחד הוא דואג, יותר מדי דואג אבל מצד שני יש בו גם את הקטע של ה'דוד' הכיפי, הפתוח, הקול.
"אז באיזה חודש את כבר ארי? " מיקה שאלה את אמא כשישבנו כל הבנות בסלון והבנים ישבו בחוץ,
אמא, מיקה, סבתא ואני.
"בחודש הרביעי, בדיוק אתמול הוא בעט, תמר הרגישה" אמא אמרה בחיוך רחב והסתכלה עליי, מלטפת את שיערי.
"ומה איתך תמי, יש כבר חבר? " מיקה שאלה וגרמה ללחיי להאדים,
"מיק! " צעקתי עליה מובכת,
אז כמו שאמרתי, מיקה היא כמו 'הדודה'
אישתו של אביאל,
היא ממש כמוהו רק בנקבה.
אין כמו המשפחה שלי.
•
נגמר הערב, עליתי לחדר, מנקה את פניי ומורחת קרם פנים כמו בכל לילה,
פשטתי את בגדי מעליי והחלפתי לפיג'מה קצרצרה, קלעתי את שיערי לצמה ונשכבתי במיטה, אני מקווה שאני אצליח לעבור את מחר בלי להתחרפן מליאם.
YOU ARE READING
אריאל- עונה 2
Romanceהעונה השנייה לסיפור 'אריאל', הולכת להיות עונה סוחפת, מטורפת, מרגשת ובעיקר- אוהבת.
