"יום טוב בובי שלי" נשקתי ללחייה של תמר ,
"ביי אמא" אמרה בקול גבוה ומתוק.
ליוויתי אותה לכניסה של הגן, נפרדת ממנה בנשיקה אחרונה וחוזרת הבייתה,
הגן נמצא מרחק של חמש דקות הליכה מהבית, ככה שאני לא צריכה להסיע אותה באוטו.
לבשתי מעליי פיג'מה ארוכה וגרביי צמר,
ירדתי למטה וראיתי פרק נוסף של "האנטומיה של גריי", הסיבה שהסדרה הזאת בין האהובות עליי זה בעיקר בגלל שאחרי כל פרק תמיד יש סוג של מוסר השכל, זה מה שאני אוהבת בסדרה.
אחרי פרק עצוב בו דרק נהרג ואחרי כל הדמעות שלי התאוששתי מהפרק בסלט מפנק שהכנתי,
עברתי על כל המודעות שאמא הביאה הבייתה, אני חייבת למצוא עבודה ולהעסיק את עצמי, להיות בבית לבד כל היום לא עושה לי טוב, זה משגע אותי.
עליתי לחדר, "אחח" צעקתי על הקוננית שתקועה באמצע הקיר וגרמה לי לדפוק את הראש, "נו באמת" מילמלתי כשראיתי את כל הדברים שנפלו אחרי המכה שהראש שלי חטף, הרמתי את הדברים, נתקלת בתמונה שלי ושל.. גיא.
אני זוכרת טוב את התמונה הזו, טוב מאוד אפילו.
זה היה בחורף, אני, אביאל, מיקה וגיא נסענו לים בערב, הבנים אמרו שיש להם הפתעה בשבילנו, עצמנו את העיניים והם כיוונו אותנו.
הגענו לחוף והורדנו את כיסוי העיניים,
שניהם כרעו ברך וממש הופתענו, לא הבנו לאן זה מוביל והאמת אני זוכרת שגם קצת נלחצתי.
ואז השאלה שהם שאלו הגיעה..
"אריאל, מיקה.
תסכימו לנו ללכת למסיבה של ליהי? "
שאלו ופשוט הסתובבנו והתקדמנו לעבר הרכב, הם עיצבנו אותנו כי ידעו שאנחנו לא סובלות את ליהי, היא רק מחפשת להשכיב את כולם.
אני זוכרת שהרגשתי זרועות עוטפות את גופי ומרימות אותי וכך גם את מיקה,
גיא הרים אותי על זרועותיו כמו כלה והכניס אותי איתו למים,
מיקה ואביאל ישבו על שפת החוף ודיברו אבל רוב הזמן בעיקר התנשקו.
נהיה מאוחר ואני הוצאתי את גיא מהמים אחרי מאמצים רבים כשהוא נושק לי על שפת החוף ופלאש חזק ומסנוור מגיע לעיניי.
דמעה ירדה מעיניי כשנזכרתי באותו רגע טוב בחיי, אני מתגעגעת לגיא יותר מכל דבר אחר בעולם הזה, לתחושת גופו, לתחושת שפתיו על שפתיי, לנשימות שלו ולריח שלו,
התמונה העלתה בי געגוע עז מהול בעצב.
סידרתי את כל הדפים שנפלו חזרה לקוננית ואת התמונה הנחתי מתחת לכרית המיטה שלי.
זה נשמע לא נורמאלי, אני עדיין לא יודעת מה יהיה ביני לבין גיא, במיוחד עכשיו כשחזרתי לארץ וכל הזמן נראה את את השני,
ניתן לזמן לעשות את שלו ומה שיהיה יהיה.
••
"אמ.. עם שוקולד, ו..ותות ופסיפלורה"
תמרי אמרה בקול חמוד ומתוק למוכרת הסבלנית שעיקבה את כל התור כדי להקשיב להזמנה הגלידה שתמר רוצה,
"גם עמית היה אוהב את הטעמים האלה"
אמא לחשה באוזני,
חייכתי אליה מיד אחרי שנשקתי ללחייה של תמרי.
נסענו כל הבנות ליום כיף,
אני, תמרי , מיקה ואמא.
מיד אחרי שלקחתי אותה מהגן נסענו לטיילת, קנינו לי ולתמר קצת בגדים כדי להתאקלם עם המזג אוויר המשתנה שיש בארץ , ובדרך אכלנו, הרבה.
אני שמחה שיש לי מישהי כמו תמר בחיים,
יש כל כך הרבה פעמים שהיא מזכירה לי את עמית וזואי, אלה ההורים שלה, ההורים האמיתיים שלה.
לא פעם התעצבנתי על עצמי ושנאתי את עצמי על כך שזה כאילו שאני תופסת את מקומם, אבל אני בטוחה שהם היו מעדיפים שאני אהיה האמא החורגת שלי מאשר מישהו זר.
בכל זאת, זה לא נותן לי תחושה מרגיעה ונינוחה, זה אח שלי והחברה הכי טובה שלי שמתו, שהשאירו את הבת הקטנה שלהם לבד בעולם, כמובן שיש לה אותנו ותמיד היה לה, אבל מה איתם? מה עם עמית וזואי?
אין יום שעובר בלי המחשבות האלו.
YOU ARE READING
אריאל- עונה 2
Romanceהעונה השנייה לסיפור 'אריאל', הולכת להיות עונה סוחפת, מטורפת, מרגשת ובעיקר- אוהבת.
