מתי אני אהיה מוכנה?
איך יודעים מתי מוכנים?
אנחנו רק חודש ביחד.
אבל, המחשבה שעולה לי בראש זה כל הבנות שהיה איתן, מיליוני בנות שונות ממני כל כך, וכן נותנות לו. נתנו לו.
אבל אני, אני תוקעת אותו, רואים שזה מבאס אותו ואני יודעת שמתישהו יהיה פיצוץ והוא כבר יעזוב אותי, למרות שהוא כל פעם אומר שזה בסדר.
ברור שזה לא, הוא גבר בדיוק כמו כל הגברים, הם לא מסתפקים בנשיקה.
"אנחנו כבר עשינו את זה וזה היה מושלם"
רון אמרה ובר הנהנה כמבינה אותה,
הן לא איבדו את הבתולין שלהן לסיוון והראל,
כבר לפני זה הן איבדו, לפניהם.
"בפעם הראשונה שלכן חששתן אבל? " שאלתי כשעל פניי עדיין אותו מבט מוטרד.
"ברור, זה טבעי לכל אחת ואחד לחשוש,
אבל אם את באמת אוהבת אותו, את תראי, הכל יהיה בסדר, הוא גם אוהב אותך.
הוא יכבד כל דבר שתרצי או להפך" בר אמרה ונתנה לי יותר הרגשה נינוחה,
קמתי, פותחת את דלת הבית לבנים שנכנסו,
אמא ואבא נסעו לסוף שבוע בצפון ככה שהבית ריק אבל, אביאל ומיקה שמים עין, ככה ההורים ניסו להפחיד אותי. לא עבד.
"איזה תמר איזה" הראל נכנס וחיבק אותי ומיד אחר כך סיוון עם הגוף השרירי שלו , אני נראית לידם כמו עכבר קטן,
"מה.. איפה ליאם? " שאלתי לא מבינה, קבענו שהוא יגיע, שנהיה יחד.
"הוא.. סתם" סיוון החל לדבר "סיוי?" רון קראה לו במבט שואל אבל מאיים, שידבר כבר! "נו , באה אליו איזה מישהי מהעבר" פוף! שתי הכוסות שהיו בידי נפלו על הרצפה והתנפצו לרסיסים, "מ..מה, מי זאת? " שאלתי כשדמעה מאיימת לברוח מעיניי,
"אל תדאגי תמי הוא אוהב אותך לא יהיה שום דבר, זו רק האקסית שלו" הראל אמר בפשטות ומיד אחרי זה בר תקעה בו מבט,
"מה ?חיים שלי היא בגדה בו, הוא לעולם לא יסלח לה" הוא המשיך כי נרתע מהמבט המפחיד של בר, היא בגדה בו?
התכופפתי להרים את שברי הזכוכית,
"עזבי נסדר עוד מעט" רון אמרה לי והתקדמנו לסלון, כל שאר הערב צחקנו ודיברנו, אפילו הרגשנו זמרים , קצת גרועים אבל עדיין.
עם זאת, המחשבות על ליאם לא יצאו לי מהראש, לא יעזור המסיכה שאני עוטה על עצמי, שהכל בסדר, שאין לי שום מחשבות ושום דבר לא מטריד אותי כי 'הכל דבש', כי זהו, שלא. ממש לא.
חבר שלי כרגע נמצא עם האקסית שלו שהוא היה מאוהב בה עד מעל לראש, אם היא לא הייתה בוגדת בו הם עדיין היו יחד, ויכול להיות שהוא עדיין אוהב אותה.
ואם הם שוכבים עכשיו?
מספיק תמר, דיי עם המחשבות.
"נתראה יפים שלי, לילה טוב" אמרתי להם בכניסה לבית, "עוד פעם, אנחנו מצטערות שלא נישאר לעזור" בר אמרה נושקת ללחיי,
"חיים שלי, הכל יהיה בסדר" רון הוסיפה ונשקה לי גם, מיד אחרי ברחו לאוטו של הבנים ובשניות נעלמו כלא היו.
הרמתי את שברי הזכוכית מהרצפה, אחד אחד. "איך היה" "טיפש! " צעקתי עליו שהבהיל אותי, באותו רגע תקף את גופי כאב נוראי, הבטתי על הרצפה , רואה שלולית דם שמגיעה מידיי, נפצעתי מהזכוכיות כתוצאה מההבהלה של ליאם הטיפש הזה.
"אני מצטער שזה מכאיב לך" התנצל בפעם השביעית הערב, "לא כואב לי "שיקרתי.
"אני יודע שזה כואב לך, אני רואה את זה עלייך, זהו. סיימתי. " אמר וסגר את החבישה שהניח על ידי, "תודה" אמרתי בקור ובאתי לצאת מהמקלחת "את מוכנה להסביר לי מה הולך איתך? " שאל כשידו אוחזת בידי, ביד השנייה, הלא פצועה, ממנו.
"כלום. אה.. חוץ מזה שבילית את הערב שלך עם האקסית שלך במקום עם הבת זוג שלך , חוץ מזה, הכל מצויין" אמרתי בחיוך מזוייף, עצמות לחייו נראו לעין וגופו התקשח, הוא כועס.
"אל תתערבי בעניינים שלא שלך" אמר
"לא שלי? אני חברה שלך? הבת זוג שלך! טיפש! " צעקתי יוצאת במהירות לפני שיאחוז בידי שנית, עברו כמה שניות והוא יצא, עיניו היו אדומות, "בכית? " למה את מפגרת תמר? "לא היה כלום כשהיא באה, רק התנצלה" התעלם מדברי וענה לדברי מקודם,
"אני מצטערת, הייתי צריכה לשאול לפני שהתעצבנתי ככה" החזרתי, מרגישה מפגרת.
נשקתי לשפתיו קלות, נותנת לעצמי לנוח, להירגע ולהרגיש שלווה בין זרועותיו וחום גופו. המחשבות עליו עם האקסית שלו עושות לי רע, עצם זה שאני בין זרועותיו נותן לי תחושה טובה, ביטחון.
YOU ARE READING
אריאל- עונה 2
Romanceהעונה השנייה לסיפור 'אריאל', הולכת להיות עונה סוחפת, מטורפת, מרגשת ובעיקר- אוהבת.
