"בוקר אור ליפייפיה הנרדמת"
גיא אמר בחיוך כשהוא ותמר צוחקים עליי,
'אריאל , להרגע.
תמר פה, לא לריב לידה' אמרתי לעצמי בראש למרות שהרגשתי שזה חזק ממני.
"מה יש? " שאלתי ותמר הניחה את ידה על שפתיה, כך גם גיא, הלכתי למראה וראיתי את מה שעשו לי,
כל הפנים שלי הוא מרוחות באודם ורוד ונקודות שחורות, "מה.. מה זה אמור להביע? " שאלתי מאופקת, גיא ראה את זה והתפרץ בצחוק שמשך גם אותי, "סוף סוף לשמוע אותך צוחקת " הודה וחיכיתי, אני לא יודעת מה זה המצב רוח המשתנה שלי אבל בינתיים הכח בסדר, ננצל את הרוח הטובה ביני לבין גיא עד שזה יתפרץ עוד פעם.
"אמא הכנו פנקייקים" תמר אמרה ומשכה ובחולצתי, התכופפתי אליה, נושקת בראשה לבוקר טוב.
"בובי אני יושבת בחוץ עם גיא , אם את צריכה משהו תקראי לי, טוב? " שאלתי את תמר כשהושבתי אותה לראות את הסרט שהיא רצתה, לשבור את הקרח.
"טוב אמא" אמרה וחיבקה אותי בזרועותיה הקטנות.
"איפה זאתי? " שאלתי כשהתיישבתי על כיסא בחוץ, גיא ישב מולי, "מי? " לא יעזור כלום אה?
בנים אף פעם לא יבינו רמזים??
"אנאהל! " צעקתי , נגעלת ממנה.
"אה. מאיפה אני יודע" אמר בחוסר עניין,
"מה זאת אומרת? " שאלתי לא מבינה "זאת אומרת שנפרדנו" ענה והשאיר אותי קצת מבולבלת.
"תראי ארי, נפרדתי ממנה כי אני לא רוצה אותה, אני רוצה אותך ותמיד רציתי אותך,
אני מבין שאת פגועה ממני אבל אמרתי כל כך הרבה סליחות שאני כבר לא יודע מה עוד אני יכול להגיד או לעשות, כי זה לא יעזור.
את תקועה בזה שאת לא רוצה"
ענה ובא לקום, תפסתי בידו והצמדתי את שפתיי אל שפתיו,
"לאן אתה בורח? " שאלתי מחייכת,
"מה.. מה קורה פה? "
שאל מבולבל,
"אני אוהבת אותך, ומה שאמרת רק גרם לי להבין שאני לא רוצה להישאר בכעסים על העבר,
אנחנו בהווה ופנינו רק לעתיד, אני רוצה להיות איתך כי אני אוהבת אותך, אני מקווה שגם אתה.. "
"את יודעת שכן" ענה בחיוך ונישק את שפתיי, עצרתי אותו מלעשות זאת ופניו הראו הבעה לא מובנת, "זו פעם האחרונה שאני נותנת לך הזדמנות. " אמרתי והוא חייך והשתיק אותי בעוד נשיקה, התגעגעתי.
אין מילה אחרת חוץ מזה שהתגעגעתי.
YOU ARE READING
אריאל- עונה 2
Lãng mạnהעונה השנייה לסיפור 'אריאל', הולכת להיות עונה סוחפת, מטורפת, מרגשת ובעיקר- אוהבת.
