אריאל- עונה 2

פרק 9

•נקודת מבט-תמר•

"תמרי קומי, יום ראשון בתיכון" אמא ליטפה את פניי ברוגע שרק היא יכלה להשיג,
כמה שניות אחר כך אבא הגיע ומשך מעליי את השמיכה, "אבא! " צעקתי עליו וחיפשתי עזרה מאמא בעיניי,
"גיא.. למה זה היה צריך להיות? "
אמא התערבה ועל פניי התפשט חיוך מנצח,
"אריאל למה את מגנה עליה?? מי מגן עליי?
הכבשה שושנה? " שאל והתפרצנו מצחוק,
לא יעזור כלום, אף פעם לא יהיה מצב שבאמת נריב.

"יאללה בואו למטה , אני הכנתי פנקייקים"
אמא קראה וירדה למטה,
"יום טוב אבא" קראתי ונתתי לו נשיקה בלחי.
"גם לך תמי" חיבק אותי וירד למטה למטבח.

קמתי מהמיטה, עושה את אירגוני הבוקר שלי הכוללים , לצחצח שיניים , לשטוף פנים, לבשתי חולצה לבנה ומכנסי ג'ינס עם קרעים, פיזרתי את שיערי וירדתי למטה.

"טוב שנזכרת לרדת, יש לך עוד רבע שעה עד שאת צריכה להיות בבית ספר, וגם יש לי הודעה לומר לך"
אמא אמרה והתיישבה מולי,
"אמא את לא צריכה להסתכל עליי אוכלת, את יודעת" אמרתי לאמא והמשכתי לאכול מהפנקייקים הטעימים שלה.
"אני נהנית לראות אותך אוכלת ילדה שלי"
ענתה בחיוך רחב.

"ביי אמא יום טוב, ויום טוב גם לך יצורון קטן" אמרתי ונשקתי לבטנה של אמי,
"ביי ילדה שלי, תעדכני איך היה לך היום הראשון, אבל אל תשכחי שאני ואבא נוסעים לאולטראסאונד ולגבי מה שהודעתי לך"
אמרה ובזה סגרתי את הדלת, מתקשרת לבר,
החברה הכי טובה שלי ובעצם, היחידה.

"ברבור! " צעקתי מחבקת אותה,
"חיים שלי" חייכה אליי, בר היא מהממת,
לא פלא שכל הבנים נדבקים אליה,
יש לה גוף שכל אחת חולמת, וגם אני.
והיא עצמה מושלמת.

" למה התעכבת חיים? " שאלה כשהתחלנו את דרכינו לבית ספר,
בעיקרון זה לא בית ספר חדש כי כל הילדים מכירים אחד את השני עוד מחטיבת ביניים,
פשוט את הידים הגדולים אנחנו עדיין לא מכירים ותמיד מגיעים ילדים חדשים.

" אמא שלי אמרה לי שהיא ואבא שלי לא יגיעו היום הבייתה כי יש להם תור לאולטרסאונד ושדבי, חברה שלה מחו"ל, הגיעה לארץ עם הבן שלה, הוא בערך בגיל שלנו נראה לי, אני לא זוכרת, קוראים לו ליאם והיא אמרה לי לעזור לו להתאקלם, משהו כזה"

עניתי בחיוך ובדיוק הגענו לבית ספר,
"אז הנה מתחיל הסיוט" אמרה בר בחיוך מזוייף וחיבקה אותי מיד אחרי הלכה לחפש את הכיתה שלה,
אנחנו לא באותה הכיתה השנה, 9 שנים אנחנו באותה כיתה, עוד מהיסודי ורק השנה הפרידו אותנו.

מצאתי את הכיתה שלי,
הלכתי לכיוון הלוקר שלי, מוציאה את החומר לשעתיים הראשונות עד שנתקלתי בגוף קשיח,
"ס..סליחה" אמרתי חסרת ביטחון, כמו תמיד. "מטומטמת" מילמל והמשיך בדרכו כשנגח בכתפי בחוזקה עם כתפו,
אני מניחה שזה כלל לא הזיז לו אבל לי זה כאב, מאוד.

הוצאתי מהלוקר את ספר מתמטיקה ביחד עם הקלסר שלי, נכנסתי לכיתה מתיישבת בשורה האחרונה כשמצד אחד התיישבה לידי ילדה בלונדינית , עדינה, ומהצד השני פנוי.
המורה נכנסה , מברכת את כל הכיתה לשנה טובה ובהצלחה והתחיל השיעור.

למדנו על פרבולה,  הנושא האהוב עליי במתמטיקה, יש היאמרו שאני ממש טיפשה בינונית שאוהבת מתמטיקה אבל.. אני אוהבת ללמוד את המקצוע הזה.
"יש לך מושג כמה זה יוצא? " שאלה אותי הילדה הבלונדינית שאני עדיין לא יודעת את שמה, "את צריכה לעשות שורש של 16 ואז יוצא לך 4, מפה תמשיכי" הסברתי בחיוך עדין,  "תודה.  דרך אגב, רון"

"בנות, שקט! " המורה התעצבנה, "שקט את המורה, זה בקשר לשיעור" פתחתי את עיניי למשמע דברייה, "רון, לכי ושבי פה" המורה אמרה לרון והושיבה אותה שתי שורות לפניי , ליד הקיר.
על ההתחלה מפרידים אותנו?

השיעור נמשך ונשארו עוד 10 דקות,  דלת הכיתה נפתחה ומי אם לא הבחור שנתקע בי בלוקרים. חצוף ואדיוט.

"אדון ליאם היקר, במה בורכנו בכדי שתגיע לכיתה , בעשר דקות האחרונות של השיעורים? "
המורה אמרה ולא יכולתי שלא לגחך,
זה ליאם?  מצחיקה אמא, אם היא באמת חושבת שאני אעזור לו להתאקלם, אני דווקא חושבת שהולך לו נפלא.

"שב שם" אמרה בכעס והצביעה לכיוון שלי,
למה אלוהים??
הוא ניגש, עיניו נעצרו על שלי ואני יכולה להשבע שהן נראו לי הדבר הכי יפה בעולם.
"תמונה? חתימה? משהו? " שאל בארסיות והורדתי מיד את ראשי, ממשיכה לפתור את התרגילים שהמורה נתנה.

השיעור נגמר, כל סוף השיעור ליאם ישן אני חושבת כי ראשו הונח את השולחן ועל ראשו היה כובע שכיסה אותו לגמרי,
כולם הוציאו אוכל, ליאם נשאר עדיין במקומו וכך גם אני כשרון מתקדמת לכיווני, "מי זה. החתיך. הזה?! " שאלה בלחש וחייכתי אליה,
"למה את לא אוכלת? " שאלה "אני לא כל כך רעבה" שיקרתי, יש לי בעיה לאכול בסביבת אנשים, אני לא אוהבת את איך שאני נראית ובטח שאני לא אוהבת לאכול ליד אנשים, חוץ מהמשפחה .

בר הגיעה והכרתי לה את רון, ביקשתי מהן שיחכו לי מחוץ לכיתה ואני אגיע,  אירגנתי את כל הדברים וכשבאתי לקום אדון ליאם החליט להתעורר, "אני לא רעבה" חיקה בזילזול את דברי ממקודם שאמרתי לרון, "תעזוב אותי" אמרתי בעצבים ויצאתי מהכיתה, "פשוט ילד מפגר, ואדיוט, ומטומטם ו.." "היי היי רוגע חיים שלי" בר קטעה את דבריי וניסתה להבין מה יש לי, "הליאם המפגר הזה, לא סובלת אותו סתם מעצבן, טוב בואו נלך " אמרתי בחיוך , מעבירה את המחשבות שלי.

במשך היום הכרנו את רון עוד ועוד וכך גם היא אותנו, היא ממש חמודה ואני ממש שמחה שהכרנו אותה.
קבענו ללכת אליי בערב, לפתוח את תחילת השנה עם סרט ופופקורן אצלי.

**

קמתי בבוקר אחרי לילה מאוחר בו רון, בר ואני רק צחקנו וטחנו אוכל כל הלילה ובעיקר, ריכלנו על בנים חתיכים מהשיכבה,
אבל המחשבות בכלל לקחו אותי לילד המעצבן הזה, לליאם.

"בוקר אור ילדה שלי, ראיתי שאת ובר הכרתן ילדה חדשה? " אמא ניגשה אליי כשאבא לצידה בחיוך רחב ולא מובן, "כן..רון.  קרה משהו? מה פשר החיוך הרחב שלך אבא? "
"הנה האח שלך" אבא הושיט תמונה בה רואים את האולטרסאונד ,
"זה בן?! יהיה לי אח! " צעקתי בהתרגשות וחיבקתי אותם.