A Werewolf Boy | TAEKOOK

>9<

"יא, אם תשתמשי כך במסמכים של אמא היא תעניש אותך." טאהיונג העיר לאחותו שהמשיכה לקרוע את המסמכים של יאנג נאם לחתיכות, רק כדי לתת לעזים לאכול אותם. "אל תדאג, היא לא צריכה את אלה." מאל סוק הבטיחה, בעודה ממשיכה לקרוע את הדפים. טאהיונג חטף את החתיכה שהיא קרעה, בכך רק מבלבל ומעצבן אותה. "מה! זה שלי!" היא צעקה, אך טאהיונג לא הקשיב לה, ונתן את הנייר לאחת העזים.

"אההה~" דונג מי ניסתה לחקות את קולן של העזים. "זה לא זה, ככה עושים את זה: אהההה~" דונג סוק הסביר וחיקה גם הוא את העזים. "יא, זה ככה, מהההה~" מאל סוק הצטרפה למקהלת העזים שהם יצרו. "נכון, אופפה?" היא שאלה את טאהיונג, שלא כל כך התעניין במקהלה שלהם. ״אה?״ הוא הביט בה, הוא לא מבין מה אחותו רוצה מהחיים המסכנים שלו.

"היונג, תעשה מההה." דונג סוק ביקש, כשהוא מסתכל על טאהיונג בציפייה. "לעשות מה?" טאהיונג שאל, נבוך מהבקשה של הילדים. "תעשה את הקול." מאל סוק ביקשה שוב עם חיוך על פניה כשציפייה ברורה בעיניה.

טאהיונג סובב את ראשו לאט מהילדים שמשמאלו, אל ג'ונגקוק שעמד מימינו. הוא הסתכל עליו, ושם לב שאפילו הוא ציפה שבקשת הילדים תתממש.

"אה, ובכן... אממ... לדעתי זה נשמע כך, ממהההה~" גם הוא עשה את האודישנים למקהלה, אך קולו רעד, בכך גורם לילדים, ׳השופטים׳ של ׳מקהלת העזים׳, לפרוץ בצחוק. הוא הביט בג'ונגקוק, מלא בושה, והרגיש עוד יותר נורא כשראה שאפילו הנער צחקק מעט. "אתה צוחק?" הוא שאל בכעס, וג'ונגקוק מיד הפסיק והשפיל את ראשו.

"תסתכלו! הנה הוא בא." דונג סוק הודיע כשהבחין שאדון ג׳ונג חזר לביתו. "רוצו! רוצו!" הם ברחו משם מהר, צעקותיו של השכן יכלו להישמע מרחוק. "אמרתי לכם לא להאכיל אותן בדפים!"

הם רצו לאותו שדה שבו שיחקו בייסבול ביום הקודם, ומצאו את הכדור מונח על האדמה. "הו! הנה הכדור!" דונג מי צעקה בשמחה.

בנתיים בבית, יאנג נאם ושתי השכנות בישלו אוכל בבית לכל הילדים, וכמובן גם להן.

הסבתא פתחה את סיר האורז כדי לבדוק איך הוא מתבשל, ענן אדים עלה אל פניה. "וואו... האורז התבשל היטב." יאנג נאם שהכינה את המרק, טעמה אותו ומיידית חייכה חיוך מרוצה. "זה נראה טוב!" היא הסתכלה על המרק בגאווה בעודה טועמת אותו שוב.

האוכל היה מוכן בדיוק בזמן השקיעה. כשהיא יוצאת מהבית ומנגבת את ידיה, יאנג נאם צעקה לילדים הכי חזק שיכלה. "בואו לאכול!!" בדיוק לאחר שהסבתא צעקה את אותו הדבר.

הצעקה שלהן אמנם הייתה מעט שקטה כשהיא הגיעה למקום שבו כולם היו, אבל הם שמעו אותה. טאהיונג, ג'ונגקוק ומאל סוק נפרדו מהשכנים לפני שרצו מהר בחזרה לביתם.

~•~

"אמא," מאל סוק העמיסה מעט אוכל על הכף שלה. "מה?" "תקני לי כדורסל. ג'ונגקוק איבד את הכדור שלי." היא התלוננה. "הנה שוב זה מתחיל, הא." יאנג נאם נאנחה, ובלעה את המרק, לפני שהרימה אורז עם מקלות האכילה שלה. "ג'ונגקוק זרק את הכדור, והוא עף אפילו אחרי העזים." מאל סוק הסבירה, יאנג נאם מהנהנת בהבנה. "נראה שג'ונגקוק הוא אתלט. אולי הוא צריך להפוך לספורטאי?" יאנג נאם הכניסה את האורז לפיה, היא באמת לקחה זמן לחשוב על דבריה.