מכוניות משטרה היו מחוץ לבית של משפחת קים.
"רוח רפאים?"
"טאהיונג-אה, גם אתה ראית את זה, נכון?" אין הא התכופפה כך שהייתה בגובה הנער, שפשוט ישב על הכורסה בסלון עם פרצוף חסר כל רגש, ובהה ברצפה. "אני לא יודע." הוא השיב בקול קצת רועד. הוא בעצמו רעד מעט במקומו.
"הו?" הבחורה העצבנית נשמה החוצה, לא מאמינה למילים שנאמרו מפיו. "בכל מקרה, אמ.. הבחור הזה אמר שאת פרצת לבית הזה וניסית לתקוף אותו," השוטר התחיל. אין הא, טאהיונג, יאנג נאם והשוטר החליפו מבטים בין ארבעתם, בעוד שג'ונגקוק כמו תמיד, הסתכל רק על טאהיונג שמיד הזיז את עיניו אליו. "לכן בואו נלך ביחד." הוא המשיך.
"אני פרצתי?" אין הא שאלה בקול לא מאמין ומעוצבן. "חכה," יאנג נאם שישבה ליד טאהיונג, לחשה לו וקמה, לפני שנעלמה מהסלון. הבחורה הצעירה הוציאה צרור מפתחות מהכיס במכנסיים האופנתיים שלה, והחזיקה אותו מול פניה. "זה הבית שלי. אתה אפילו לא מבחין מי פה התוקף ומי פה הקורבן!" טון קולה התגבר עם כל מילה שאמרה והיא הביטה בשוטר, לפני שצעדה מעט לאחור ונעמדה מול טאהיונג.
ג'ונגקוק מיד נעמד בכוונה להתקרב אליו ולהגן עליו, אך השוטרים שעמדו לידו אחזו בזרועותיו והושיבו אותו. "יא, אתה יודע מי שילם את כל החשבונות הרפואיים שלך?" היא הניחה את ידיה על מותניה ולקחה נשימה עמוקה, בעודה מסתכלת לצד בנסיון לשלוט בעצבים שלה. "אתה יודע מי נתן לך את הבית הזה, כלב שכמותך?!"
"אבא שלי!" טאהיונג חצי צעק, הוא ענה לפני שאפילו עברה שנייה. "אבא שלי הקים את העסק הזה ואתם הצטרפתם אחר כך." הוא המשיך, בעוד שעיניו לא זזות מהרצפה. כמה נשימות רועדות יצאו מפיו לפני שהמשיך בדבריו. "הא, אחרי שאבא שלי נפטר אתם גנבתם את נכסי התאגיד ולכן עכשיו אתם חיים לכם היטב." הוא הרים את מבטו אליה.
"אני יודע את כל האמת. אפילו אם תתרברבי על הקיצבה שאת נותנת לנו ועל כך ששילמת את החשבונות הרפואיים, זה בכלל לא ירשים אותי אז פשוט תשתקי!" עיניו הכפילו את מגודלן, וטון קולו כבר כמעט השתווה לצרחה.
"אוי לי, יקירי!" יאנג נאם צעדה אליו במהירות. "אוי, מה אתה אומר?" היא התיישבה ליד טאהיונג והחזיקה את ידו. "תפסיק, תפסיק." למרות שמילותיה הורו לו להפסיק, משהו בטון קולה רמז שהיא ידעה בדיוק על מה הוא מדבר והייתה מודעת היטב לכך שצדק, אך חששה מההשלכות של דבריו.
"אתה פשוט כלב משוגע!" אין הא צעקה, בטון קולה היה אפשר לשמוע בבירור את אי האמינות שבה לגבי מילותיו של הנער. פתאום היא התחילה לצחוק, בזמן שהניחה את ידה על פיה בהלם מוחלט וחוסר אמון. "אין לי עוד מה לומר," היא החלה והצביעה על ג'ונגקוק. "חוץ מזה שאם לא תעיפו את הדבר הזה מכאן," היא הזיזה את האצבע שלה לכיוונם של יאנג נאם וטאהיונג. "המשפחה שלך," היא הצביעה לכיוון דלת היציאה כשעיניה מביטות בטאהיונג עם מבט מאיים והבעה רצינית. "גם תיזרק החוצה."
YOU ARE READING
A Werewolf Boy | TAEKOOK
Werewolfהסיפור הזה מבוסס על הסרט, אז אני ממליצה לראות קודם את הסרט לפני שאתם קוראים את זה. העלילה בסיפור בעיקרון תהיה בדיוק כמו בסרט, רק שאני משנה קצת את ההתחלה והסוף. הסרט הזה הוא סרט מהמם, באמת, רק שלדעתי הסוף לא היה בדיוק ההגדרה של "שמח". הייתי שמחה לסוף...
