זמן קצר לאחר מכן, הטלפון צלצל בבית משפחת קים. שני השוטרים ופרופסור קאנג עוד היו שם. ״הלו?״ השוטר השני ענה. ״מה?״ המפקד שהיה שם איתו הביט בו בבלבול, חושב מי יתקשר בשעה כזאת. ״מי זה?״ הוא הסתקרן. ״זה עיתונאי.״ הוא לחש, לפני שחזר לשיחה. טאהיונג שהיה איתם בסלון, פשוט עמד מול מסך הטלוויזיה והסתכל על ג׳ונגקוק. הוא עמד מול חלון הסורגים והחזיק במוטות הברזל, בעודו מביט לתוך הלילה השחור. הוא לא יכל להתאפק יותר, זה כאב לו.
טאהיונג יצא החוצה מדלת ביתו, ונעמד מול החלון. שיני הארנב של ג׳ונגקוק מיד הופיעו בחיוך גדול למראה הנער. טאהיונג הניח את ידיו מעל ידיו הקפואות של הנער בניסיון לחמם אותן מעט, ונאנח. ״הדוד ג׳ונג.. לא אתה עשית את זה, נכון?״ דמעות ירדו מעיניו, והוא ליטף את ידיו עם אצבעותיו לפני ששחרר אותן. ״אני אכנס פנימה.״
מפקד המשטרה, פרופסור קאנג ומזכירו ישבו על הרצפה וכרגיל הסתכלו על ג'ונגקוק דרך המסך, כשפתאום כל החשמל בבית כבה. "היי, לך לראות מה קרה." המפקד אמר לשוטר השני. ברגע שיצא והיה עם הגב אליה, אין הא חבטה גם בראשו עם מוט הברזל שלה.
היא נכנסה לחדרו של ג'ונגקוק. "מה אתה עושה?" היא שאלה בשקט. ג'ונגקוק ישב על מיטתו וחיבק את רגליו קרוב אליו, אך כשראה אותה מתקרבת ומנסה להתיישב בצד הנגדי לו על המיטה, הוא החל לזחול אליה בעודו נוהם בשקט כמעט מוחלט. "חכה.. אני רק רוצה לדבר איתך." היא פתאום שמה לב לציור הגיטרה שג'ונגקוק צייר. הדף היה פשוט מונח על השולחן. "אני מצטערת. זה קשה להישאר פה, נכון?" ג'ונגקוק כבר כמעט היה מעליה, מוכן ומזומן לקרוע אותה לגזרים.
"אתה יודע איפה הגיטרה?" היא שאלה, אך לאחר ששמע את הגיטרה מוזכרת, ג'ונגקוק נעצר. "כן, הגיטרה. אתה יכול לנגן איתה מוזיקה." ככל שאין הא המשיכה לדבר עליה, כך הנער נסוג ממנה יותר ויותר. "בזמן האחרון, טאהיונג מרגיש כל כך רע. הגיטרה נעלמה. ולכן.. הוא לא יכול לשיר אז המצב שלו נהיה אפילו יותר גרוע." אין הא המשיכה לדבר, וכעת ג'ונגקוק נסוג לגמרי והוא הקשיב לכל מילה היטב. הוא דאג לטאהיונג, במיוחד כשהוא בקושי רואה אותו בזמן האחרון.
"הוא אפילו עלול למות." ג'ונגקוק הרים את מבטו אליה, אימה הייתה פרוסה על כל פניו. "דרך אגב, גיליתי.." היא נעצרה לרגע, עכשיו היא הייתה זו שנשענה קדימה, וג'ונגקוק נסוג לאחור. "שאדון ג'ונג גנב אותה. האדון שמגדל את העזים. ממההההה." היא הייתה כל כך קרובה לשכנע אותו, שאפילו חיקתה אותן, וג'ונגקוק עדיין המשיך להקשיב לה בזהירות.
"יש לי סוד לספר לך.. טאהיונג... הוא לא אוהב אותך. הוא שונא אותך." אין הא כבר כמעט סיימה את דבריה, ממש לפני שעמדו לתקן את קצר החשמל שהיא גרמה. היא הושיטה לאט את ידה אל ראשו של ג'ונגקוק, והביטה ישר לתוך עיניו. "מצא את הגיטרה. ואז.. אולי טאהיונג יאהב אותך. לך ומצא אותה."
YOU ARE READING
A Werewolf Boy | TAEKOOK
Werewolfהסיפור הזה מבוסס על הסרט, אז אני ממליצה לראות קודם את הסרט לפני שאתם קוראים את זה. העלילה בסיפור בעיקרון תהיה בדיוק כמו בסרט, רק שאני משנה קצת את ההתחלה והסוף. הסרט הזה הוא סרט מהמם, באמת, רק שלדעתי הסוף לא היה בדיוק ההגדרה של "שמח". הייתי שמחה לסוף...
