"שים את הלשון שלך בין השיניים ככה," טאהיונג הראה לו למה התכוון. "ותנסה להוציא קול תוך כדי שתנשוף אוויר החוצה, ככה." ג׳ונגקוק הסתכל על טאהיונג בעיניים אבודות. הוא באמת כל כך השתדל, וטאהיונג הסביר מצוין, אך בכל זאת נער הזאב המאוכזב לא ראה הצלחה. הנערים תרגלו את הגיית כל אותיות הא׳-ב׳ עוד מאז ארוחת הבוקר, אך כרגע שעת הצהריים כבר הגיעה.
ג׳ונגקוק עשה כפי שנאמר לו, אך במקום זאת נשך את לשונו כשהפעיל עליה יותר מדי כוח עם שיניו. הבעה כאובה נראתה על פניו והוא הוציא את שפתו התחתונה באכזבה.
טאהיונג צחקק מתגובתו, הוא נראה ממש כמו כלבלב. הוא כזה פאפי קטנטן... מה אני אעשה איתך ג׳ונגקוקי? הוא חשב לעצמו בעוד שהביט בנער. "אתה כזה חמוד," הוא צחקק ופרע מעט את שיערו. "אתה יודע מה? בוא נעשה משהו אחר. זה לא בוער לי שתלמד לדבר מיד, ואני לא רוצה לבזבז את ההזדמנות שיש לנו יום שלם לעצמינו." הוא סידר את שיערות הפוני של ג׳ונגקוק, שפשוט נאנח באכזבה.
"רוצה שנראה משהו בטלוויזיה ואחר כך אולי גם נסתובב קצת בחוץ?" הוא הביט בו עם חיוך גדול ונרגש, לפני שתפס בידו והוביל את שניהם לסלון. הם התיישבו על הרצפה ממול למסך הקטן, כשרגליו של טאהיונג מפושקות, ג׳ונגקוק ישב ביניהן, וזרועותיו של טאהיונג היו עטופות סביב מותנו של הנער.
(רק תדמיינו שיש להם הבעות נורמליות 😅😅)הטלוויזיה נדלקה על ערוץ ששידר כל מיני סרטים, אז הם החליטו שיצפו בסרט שהוקרן.
YOU ARE READING
A Werewolf Boy | TAEKOOK
Werewolfהסיפור הזה מבוסס על הסרט, אז אני ממליצה לראות קודם את הסרט לפני שאתם קוראים את זה. העלילה בסיפור בעיקרון תהיה בדיוק כמו בסרט, רק שאני משנה קצת את ההתחלה והסוף. הסרט הזה הוא סרט מהמם, באמת, רק שלדעתי הסוף לא היה בדיוק ההגדרה של "שמח". הייתי שמחה לסוף...