לאחר יומיים
כמו הזאב שהוא, וכמו כל הבקרים הרגילים שלו, ג'ונגקוק התעורר בדיוק בזריחה. כמו כל בוקר, הוא ניסה לפתוח את דלת חדרו של טאהיונג. הוא שרט אותה עם ציפורניו, על אף שגזרו לו אותן כשהוא עשה את המקלחת הראשונה שלו בבית משפחת קים.
"אני ער, אני ער! אתה יכול להפסיק עכשיו." קול הבוקר הישנוני והעמוק של טאהיונג נשמע, וחיוך מיד עשה את דרכו על פניו. שניות אחדות לאחר מכן, הדלת נפתחה וחשפה את פניו המתוקות של טאהיונג, ששפשף את עיניו עם ידו. כל פניו היו מעט נפוחות, לחייו נתנו לו מראה של סנאי, ועיניו היו שני קווים על פניו. נער הזאב היה מסוגל לאכול אותו על המקום.
"בוא, תיכנס." הוא סימן לג'ונגקוק להיכנס וצעד בחזרה למזרן שלו, לפני שנשכב עליו שוב. "איך אתה מצליח לקום כל כך מוקדם כל הזמן? עכשיו רק חמש בבוקר!" טאהיונג שאל וטפח על המקום לידו, מסמן לג'ונגקוק לבוא אליו.
"לעזאזל אני עייף... הייתי צריך ללכת לישון מוקדם יותר אתמול." הוא מלמל לעצמו בשקט ופיהק, בדיוק כשג'ונגקוק התיישב לידו, עיניו לא זזו מטאהיונג כל הזמן הזה. "בוא תשכב כאן." טאהיונג משך את ידו של ג'ונגקוק אליו, בכך מפיל אותו על המקום שהוא פינה לו.
הוא חיבק אותו, מקרב אותו קרוב יותר אליו, ועצם את עיניו. "בוא נחזור לישון, לפחות רק עוד שעתיים. אני גמור מהספר המעצבן הזה." טאהיונג לחש, כבר כמעט נרדם. אם הוא רק היה פותח את עיניו, הוא היה רואה את החיוך הענקי על פניו של ג'ונגקוק, ואת המבט האוהב בעיניו. הוא הביט בטאהיונג לכמה רגעים, לפני שקבר את פניו בצווארו. האף שלו היה מאוד רגיש לריחות, אפילו מבלי להתאמץ הוא יכל להריח את הארומה של סבון הלבנדר של טאהיונג, הוא נתן לכל חושיו להיכנע לעייפות שטאהיונג הדביק בו פתאום, והניח את הזרוע שלו מעל מותנו של טאהיונג לפני שעצם את עיניו ונרדם בזרועותיו של הנער.
~•~
בדיוק כפי שאמר, טאהיונג התעורר לאחר שעתיים. עיניו נפתחו לאט, וכשהרגיש משהו בזרועותיו, הוא הסתכל למטה. חיוך גדול הופיע על פניו כשהוא ראה את ג'ונגקוק הישן. הוא ניסה לזוז כדי שיהיה לו ולג'ונגקוק יותר נוח, אך ברגע שעשה את התזוזה הכי קטנה, עיניו של ג'ונגקוק נפתחו מיד, והביטו בטאהיונג. הנער כמעט צרח מבהלה. ג'ונגקוק אכן היה משהו מיוחד במינו.
"בוקר טוב, ג'ונגקוקי." הוא אמר עם חיוך והתיישב, ג'ונגקוק מיד התיישב לידו. "בוא נלך להגיד בוקר טוב לאמא." הוא התמתח וקם לאט, לפני שהחל ללכת לכיוון היציאה. כמובן שג'ונגקוק עקב מאחוריו. טאהיונג כבר היה רגיל לזה, ולמרות שהוא לא יודה בכך, הוא מאוד אהב את זה.
YOU ARE READING
A Werewolf Boy | TAEKOOK
Manusia Serigalaהסיפור הזה מבוסס על הסרט, אז אני ממליצה לראות קודם את הסרט לפני שאתם קוראים את זה. העלילה בסיפור בעיקרון תהיה בדיוק כמו בסרט, רק שאני משנה קצת את ההתחלה והסוף. הסרט הזה הוא סרט מהמם, באמת, רק שלדעתי הסוף לא היה בדיוק ההגדרה של "שמח". הייתי שמחה לסוף...
