you never walk alone / taekook

מריבה

״מין יונגי״ הצעיר עם השיער החום התפרץ לכיתה, גורם לכול התלמידים להיבהל ״יונגי איפה אתה?״ ג׳נקוק צעק וסורק את הכיתה ״אני כאן״ יונגי נשען על המשקוף, הוא נראה דיי רגוע ולא מפחד מהצעיר העצבני.
בכמה צעדים מהירים ג׳נקוק התקדם ליונגי והחטיף לו אגרוף לפנים, הבוגר איבד שיווי משקל ונפל על הריצפה.
״למה פאקינג נישקת את חבר שלי״ ג׳נקוק החטיף ליונגי עוד אגרוף אבל הפעם בבטן.
יונגי עוד לא התאושש מהאגרוף שחטף וכבר ג׳נקוק עלה עליו ונותן לו עוד כמה מכות, לשחור השיער זה נמאס אז הוא החליף עמדות.
עכשיו הוא מעל ג׳נקוק והיה תורו להחטיף כמה מכות לצעיר, כמה תלמידים רצו לקרוא לצוות המורים לעזרה.
בנתיים הוסוק מנסה להפריד את יונגי מג׳נקוק אבל הוא לא הצליח, במקום זה הוא בטעות קיבל מפרק מג׳נקוק.
״חתיכת בן זונה״ הוסוק צעק והתנפל על הצעיר, לא היה שיוויון כוחות. שני בנים על נער אחד ״תפסיקו״ ג׳ימין צרח אבל אף אחד לא הקשיב.
יוגים נכנס לכיתה ונבהל מהמראה, חברו הטוב על הריצפה שמעליו שני בנים מרביצים לו, בלי לחשוב פעמיים הוא רץ לעזור לג׳נקוק.
יוגיום דחף בחוזקה את יונגי וגרם לו לעוף אחורה ולהיתקל בג׳קסון.
וכמובן שג׳קסון לא יחליק את זה והעצבים השתלטו עליו.

ג׳נקוק הרביץ ליונגי ראשון, יונגי ניסה להגן על עצמו וזה מה שכולם יודעים, אבל איך קרה שרוב הבנים בכיתה התחילו מריבה נוראית?פשוט מאוד.
בזמן שניסו להפריד בין שני הנערים שרבו קודם, כול אחד קיבל מכות מהשני בטעות והחטיף לו חזרה.
״תפסיקו״ המנהל צרח ומיד כולם עצרו ״ג׳נקוק יונגי תעזבו אחד את השני״ המורה קים דרש ומיד הם שיחרורו.
״כולם לשבת במקום״ המנהל לי צרח ותוך שניות ספורות כולם ישבו.
המורה קים טאן התקדם לקידמת הכיתה ״לי נמאס שכול שני וחמישי יש פה מריבה אחרת, אז אני ומנהל לי החלטנו לעשות קצת סדר״ סרר שקט דממה בכיתה, אף אחד לא העיז לפצות פה ״החלטה היא כזאת: אנחנו נחלק את הכיתה לחצי, החצי הראשון יקבל מספר טלפון אקראי של תלמיד מהחצי השני״ אחד התלמידים הרים את היד ״כן קאי, יש לך שאלות?״ קאי הנהן לחיוב ודיבר ״מה המטרה של החלטה הזאת״ המורה קים טאן חייך והמשיך ״המטרה היא כזאת, אתם תושחחו עם התלמיד שקיבל את המספר שלכם, ככה את תכירו. אבל אסור לכם להזדהות אחד עם השני, רק אחרי חודש תגלו״
״אתה יודע, שנה שעברה ניסו את זה ולא הלך להם״ יוגיום התפרץ ושיחק עם העט שבידו ״השנה אני יעמוד על זה״ המורה קים טאן אף עמד על שלו.
יוגיום פרץ בצחוק ״משהוא מצחיק אותך אדון קים?״ המנהל התקדם לעבר שולחנו ״כן, הנחישות שלכם. זה לא יעבוד אני מכיר את הכיתה הזאת״ יוגיום אחד שלא מפחד לענות, לא משנה עד כמה המעמד שלך גבוה. הוא אומר מה שבא לו, מתי שבא לו ואיך שבא לו.
המנהל לי לא אהב את צורת הדיבור של יוגיום ״אנחנו נראה״.
.
.
.
.
.
.
.
.
.
.
״קיבלתי את המספר של באם, בחיי הבית ספר הזה דפוק״ יוגיום צחק ונשען על הלוקרים ״לפחות אתה יודע את מי קיבלת, לי אין מושג מי קיבל את המספר שלי״ ג׳נקוק נאנח ובעט באחד האבנים שהיו על הריצפה, הצעיר קיווה שג׳ימין יקבל את המספר שלו אבל מה הסיכוי שהוא יקבל ״מה זה משנה, פשוט תסנן אותו״ הנער ניחם את חברו והם התקדמו לכיון השער.
--------------
ג׳נקוק זרק את התיק שלו על ריצפה, הוא קפץ למיטה מתכנן לישון כמה שעות אבל התראה מהטלפון שלו הפריעה לו.

050-*******
היי, אני מניח שקיבלתי את
המספר שלך.
זה בן או בת?

ג׳נקוק גילגל את עיניו ולא ענה למספר, אבל הוא חשב שהנער/ה ישגעו אותו. הנער החליט לסנן אותו מההתחלה

*******-050
תקשיב/י, לא מעניין אותי מי את/ה.
אז פשוט לא נדבר.
לא אכפת לי מהוכנית המפגרת הזאת.
כמו שהבנת/ה, אני גבר
ביי בי׳צ

ובזה ג׳נקוק סגר את הטלפון שלו ולא החליט להחזיר תשובה למספר הזה.
---------------------------------------
הפרקים לא יוצאים כול כך מעניינים.
התחלתי תקופת לימודים קשה אז בקושי יש לי זמן.
אני מקווה שאהבתם את זה.