you never walk alone / taekook

ג׳נקוק

נ.מ טאהיונג
ג׳נקוק לא נכנס לכיתה מאז שראיתי אותו, ג׳ימין בכה בשקט במשך שיעור שלם ויונגי מאוד פגוע.
אני לא יודע מה לעשות? קשה לי לראות אנשים בוכים, גם אם אני לא בקשר טוב איתם. לאף אחד לא מגיעה לבכות, אני רוצה לנחם את ג׳ימין אבל אני לא יודעת איך.
אני רוצה לעזור ליונגי, אני היחיד שיודע שיש לו קראש על ג׳ימין, והוא עובר איתו זמן קשה, איך אני אמור לסדר את העיניים ביניהם?
אני רוצה להבין למה ג׳נקוק בכה, אבל איך אני אגש אליו? וגם אני אצליח הוא לא ידבר איתי, ג׳נקוק ואני לא בקשר.
״טאהיונג לך בבקשה תראה לאן ג׳נקוק הלך״ המורה צ׳וי אמרה, יצאתי לבחוץ. המיסדרון ריק כי כולם בכיתות ״איפה לאזעזל אני אמור לחפש אותו״ למה הכול נופל עליי.
הוא לא בקומה הראשונה וגם לא בשניה, הוא לא נמצא במיסדרון וגם לא בחדר במזכירות, הוא לא באולם בית הספר וגם לא בחצר, הוא לא בקפיטריה וגם לא בשרותי הבנים, כמעט רציתי לחפש בשרותי הבנות.
נשאר מקום אחד, מגרש הכדורגל ״ג׳נקוק אני מקווה בשבילך שאתה שם״ כואבות לי הרגליים מלחפש אותו, התפללתי שהוא שם.
וצדקתי, ג׳נקוק ישב שם עם ראש בין הרגליים, התקדמתי אליו וישבתי לידו ״מה אתה רוצה?״ הוא תמיד כזה תוקפני ״כלום, המורה צ׳וי רוצה שתחזור״ הוא גילגל עיינים והחזיר את האוזניה לאוזן.
נגעתי לו בכתף והוא העיף לי אותה ״תגיד לה שאני לא חוזר״ ג׳נקוק בא להחזיר שוב את האוזניה אבל תפסתי לו את היד ״בבוקר שנתקעת בי אתה בכיתה, למה?״ כנראה הוא לא היה מרוצה מהשאלה שלי, הוא כמעט ירה בי לייזר מהעיינים שלו ״רוצה לדעת למה? אני אגיד לך״ ואז הוא קם תפס לי את הכתפיים והדביק אותי חזק יותר לספסל ״החבר שלך ג׳ימין בגד בי עם הגמד השני יונגי, טוב לך זה למה אני בכיתי״ ואז משום מקום הוא נתן לי סטירה, כואבת לי הלחיי ואני מרגיש אותה בוערת מכאב
״טאהיונג אני מצטער״ עכשיו הוא מתעשת על עצמו ״עכשיו אתה מצטער? אתה שלחת אותי לבית חולים, ושחזרתי נהייתה נחמד אבל ברגע שקיבלנו ריתוק אתה איימת עליי, עכשיו שראיתי אותך בוכה ופאקינג דאגתי לך אתה שוב מרביץ לי, מה נסגר עם הפיצול האשיות שלך״ דמעות יצאו לי בגלל שכאב לי פיזית ונפשית.
״ס-סליחה״ לא הפעם אני לא סולח לו ״אני ניסתי להיות נחמד מהיום שהגעתי לפה, אבל אתה רק פוגע בי, אל תתקרב אליי ג׳נקוק״ וברחתי משם.