you never walk alone / taekook

עבר

אחרי השיחה עם טאהיונג, ג'נקוק הרגיש רע והחליט לברוח מהבית ספר, הוא שם את התיק על הגב, צעד לשער האחורי וקפץ מעליו.
הוא הסתכל מבט אחרון על בית הספר ונאנח, יודע שלמקום הזה הוא יותר לא חוזר, ג'נקוק הידק את כתפית תיקו וצעד לעבר הלא נודע.
חום השיער לא ידע לאן פניו מועדות וגם לא היה לו כיון, לאן שרגליו יקחו אותי לשם הוא ילך.
ג'נקוק עבר דרך גינת המשחקים, רואה ילדים רצים ומשחקים תופסת, חלקם מתנדנדים וקבוצת ילדים בונה ארמונות בחול עם הכלים העשויים מפלסטיק.
היו כמה ילדים בגלאי 13 שדיברו בספסל מעץ, ג'נקוק לא יכל שלא להקשיב להם, הם פשוט דיברו בקול רם מאוד.
השיחה לא הייתה מעניינת, הילדים דיברו על בית ספר ושעורי בית כמו כול ילד רגיל.
ג'נקוק עבר את הגינה הרועשת, הוא חצה את הכביש וצעד לעבר חנות ממתקים שמוכרת גם מים.
פיו היה צמא והיו לו כמה שקלים שג'ימין הלווה לו, ג'נקוק שילם למוכר, פתח את הפקק ושתה את התכולה של הבקבוק השקוף.

עברו כבר שלוש שעות וג'נקוק עדיין ממשיך ללכת, הוא עשה כמה עצירות בשביל אוכל, שתיה וגם מנוחה לרגליים.
כול הזמן הזה הוא שקע במחשבות, על עברו ועל הווה שלו, ג'נקוק לא ראה את העתיד, מעכשיו הוא יודע שעתידו לא מזהיר במיוחד.
רטט קטע את חוט המחשבה שלו, הוא הוציא את הטלפון מהכיס האחורי, יודע כבר מי זה ששלח לו הודעה.

חייזר👽
היי :)
סיימנו את הלימודים

חייזר👽
אני בטוח שאתה יודע
כי אנחנו באותה כיתה

חייזר👽
היה משעמם
כמו תמיד

חייזר👽
אני עכשיו בדרך לבייביסטר

חייזר👽
אני אוהב ילדים
הם כאלה חמודים וקטנים
קומפקטים

חייזר👽
אני חופר לך?
אם כן תגיד

את/ה
לא זה בסדר
אתה לא חופר

חייזר👽
אה יופי
טוב נתראה

את/ה
ביי

ג'נקוק הרגיש רע לחבר שלו, למרות שהוא לא מכיר אותו אישית, חום השיער התחבר לנער מאחורי המסך.
ג'נקוק נעמד מול הבניין, נזכר בהוריו ובילדותו, למרות שבגיל 3 הוא נלקח מהוריו הוא זוכר בברור את הבניין שניצב מולו.
איך אמו שיחקה איתו מחבואים, איך אביו בא מהעבודה ותוקף אותו בנשיקות חמות, אבל מה לעשות שכול הדברים הטובים נגמרים.
יום אפל ושחור, הם ישבו לאכול ארוחת ערב בשקט ובשמחה, הם דיברו וצחקו ג'נקוק ואביו שיחקו עם האוכל עד שאימו אמרה להם להפסיק כי לא משחקים עם אוכל.
לג'נקוק נפל המזלג, הוא ירד מהכסא ונכנס מתחת לשולחן, צילצול פעמון הדלת נשמע אבל ג'נקוק לא ייחס לזה חשיבות.
בשבריר שניה שני אנשים נכנסו ונשמעו יריות כדור, לפתע ג'נקוק ראה את הוריו נשמטים על הקרקע עם שולילת דם סביבם.
ג'נקוק נשאר מתחת לשולחן קפוא מפחד, לא מוציא הגה מהפה, לא מצליח לצרוח, הוא בלע את הלשון.
הילד ראה את נעליהם של הרוצחים עוזבים את הבית וסוגרים את הדלת, רק אז ג'נקוק הרשה לעצמו לצרוח מבכי.
השכנים הגיעו, הזמינו אמבולנס ומשטרות, את הוריו כיסו בסדין לבן מכף רגל עד ראש, המשטרה סרקה את המקום.
השכנה בדלת ממול שלחה את ג'נקוק לבית האומנה, היא רצתה לאמץ את הילד הקטן אבל בעלה לא הסכים לה לקחת את הילד.
תוך חודשיים משפחת פארק אימצה את הילד, בלי לדעת על עברו ומה קרה להוריו, אף אחד לא סיפר וכמובן לא הילד.

-----------------------------------------------------------
הפיק לא היה ממשיך ללא עזרתה של mishel80
היא נתנה לי רעיון והפיק ממשיך
מקווה שזה יצליח