you never walk alone / taekook

אפילוג

"קים טאהיונג" האחות קראה במיסדרון בית החולים מסתכלת סביב לראות אם יש גבר העונה לשם זה "זה אני" בחור גבוה עם שיער חום ונאה קם וצעד לעברה, האחות חייכה אליו בנחמדות וטאהיונג השיב בחיוך והתלווה אליה לחדר מספר 31, האחות נקשה שלוש פעמיים על הדלת ופתחה אותה, חום השיער הודה לה ונכנס לחדר "תסגור בבקשה" אמר הרופא בזמן שעיניו עדיין תקועות במסך המחשב וידיו מקלידות במהירות.
טאהיונג התישב על כיסא המרופד מעור זול של בתי חולים "ברוך השבה טאהיונג מוכן להוריד את הגבס" במשך חודשים טאהיונג בילה עם הגבס הלבן, היו ימים שהוא רצה לקחת סכין ולחתוך את הדבר המציק סביב ידו השמאלית אבל ג'אנגקוק היה שם בכדי לעצור אותו.
"אין יותר מוכן ממני" טאהיונג הכריז בקביעות לא מוכן להישאר עוד דקה עם הגבס על היד, הרופא צחק להכרזה של טאהיונג כי מי כמהו יודע כמה הציק הגבס לצעיר אחרי הכל הוא זה שקיבל שיחות לא פוסוקת וקול מתלונן מהקו השני מתחנן שיחתוך לו את הגבס למרות שלא עבר הזמן והיד עוד לא החלימה ואת טאהיונג זה לא עניין אבל הרופא יותר עקשן מחום השיער ואמר לו לחכות עוד זמן קצר והגבס יורד במידית.
"תמהר דניאל" טאהיונג חסר סבלנות זירז את הרופא, דניאל לקח את המכשירים הנחוצים להורדת הגבס והניחם על המיטה שעליה טאהיונג יושב. תחילה הוא ניסר את הגבס כך שיהיה יותר קל לחתוך אותו עם המספריים הכסופים, אחרי שניסר את השיכבה העליונה הוא לקח את המספרים וגזר את הגבס לאורך כל הזרוע לאחר מכן הוא לקח מכשיר שטאהיונג לא ידע להגיד את שמו אבל הוא דומה למספריים, הרופא מיקם את המכשיר באמצע הגבס החתוך ובעזרתו הוא פתח את הגבס לשתיים ובשעה טובה לטאהיונג אין גבס ביד.
"אני חופשי" טאהיונג צעק בצהלה והרים את ידיו ושניה אחרי כאב לא איחר לבוא "אתה ידוע טאהיונג, אתה צריך ללכת לאורטופד".
"תודה דניאל" טאהיונג יצא מהחדר והתקדם ליציאה שם מחכה לו ג'אנגקוק זה מה שג'אנגקוק כתב בהודעה ששלח לו אבל השאלה היא אם הוא באמת פה או שיתן לטאהיונג עוד תירוץ של פקק בכביש כי הוא לא הספיק לצאת בזמן.
הדלתות האטומטיות נפתחו וטאהיונג יצא דרכן וביצאתו הוא ראה אדם מוכר שמחזיק שתי כוסות של אייס קפה "באמת קוק לא זכר פרחים או סלסלה עם שוקולדים בכמה טעמים, אייס קפה" ג'אנגקוק הוציא את הקשית מפיו "מה אתה רוצה חם בחוץ וקניתי משקה קר וצונן, מצטער אם ציפתה לפרחים או שוקולדים" טאהיונג חייך ונישק את אהובו בשפתיים "אתה משהו מיוחד" כמובן שהאגו של ג'אנגקוק עלה יותר מהמשפט "אמורים לי את זה הרבה, מה לעשות שאני בן אדם מיוחד במינו" טאביונג גילגל את עיניו "מה שתגיד עכשיו תביא לי את האייס קפה" ג'אנגקוק הגיש לו את הכוס העושיה מפלסטיק ועליה מודפס הלוגו של סטארבקס, שני הבנים הלכו עם ידיו שלובות ולכל אחד מהם יש משקה שירענן אותם.

ארבעה חודשים הבנים בזוגיות מאושרת שרק ניבנת עם הזמן שעובר, ברור שיש להם את המריבות הקטנוניות כמו כל זוג נורמלי אבל השונה בזוגיות שלהם ששניהם יודעים להעריך את האדם שנמצא איתם ושניהם מבינים שבן זוג כזה הם לא ימציאו באף מקום אחר לכן חשוב להם לא לאבד את האדם שהם אוהבים בגלל מריבה או ויכוח שנוצר מדברים קטנים ולא חשובים, בגלל הגישה שהם בנו לעצמם האהבה שלהם תישאר לעוד כמה שנים טובות.
------------------------------------------------------

אי אפשר לסיים ספר בלי כמה מילים הדבר הראשון והחשוב מכל תודה לכם על ההצבעות והתגובות החיוביות זה כיף לדעת שמעריכים משהו אפילו אם זה רק סיפור בווטפאד (לא שאני מזלזלת הרבה כותבים צומחים מהאפליקציה).
לקח לי זמן לסיים את הספר אבל אתם הייתם סבלניים ומבינים שזה לא מובן מאליו אחרי הכל לכותבים יש חיים מחוץ לאפליקציה בין אם זה לימודים או משפחה ואתם הקוראים הבנתם וזה ממש חשוב.
וכאן הסוף של הסיפור, יש הרבה טעויות ועדיין קראתם ואהבתם.
אני מקווה שגם תאהבו את הספרים הבאים שאני אפרסם (אל תדאגו את הספרים הבאים אני לא אנטוש)
תודה תודה רבה לכם💕