נ.מ ג׳נקוק
נכנסתי לכיתה וג׳ימין מיד אחרי, עדיין מברבר על הוסוק וסומין שהם זוג כול סוף. הם לא מעניינים אותי אבל ג׳ימין דיבר בכזאת התרגשות שלא רציתי לאכזב אותו, בלית ברירה הקשבתי לו.
הגעתי למקום שלי וראיתי שהילד הבלונדיני שיושב לידי השתחרר מהבית חולים, בגללי הוא היה בבית החולים והרגשתי רע, אני שמח שהוא החלים כול סוף.
המורה לי הגיע והתחיל ללמד על מספרים, משוואת, איקס נעלם משהו כזה, לא מעניין בכלל.
הסתכלתי לצד וראיתי שהבלונדיני צייר מלאך וניסה לצייר כנפיים, מה שלא כול כך עבד לו, התחלתי לצחוק בשקט כי הוא צייר משהוא חמוד שהיה אמור להיות כנפיים.
״מה אתה צוחק, אתה חושב שזה קל לצייר כנפיים״ הוא התעצבן עליי, וכן לצייר כנפיים זה קל ״כן, זה קל״ אמרתי לו וראיתי שהעלתי לו יותר את העצביים, הוא זרק לעברי את המחברת ״קח תצייר, נו״ עשיתי מה שהוא ביקש.
תוך שתי דקות סיימתי ״אני שונא אותך״ הוא מילמל ״מה עשיתי?״, ״אתה מצייר יפה ואני שונא אותך״ הוא זייף בכי והתחלתי לצחוק ״טאהיונג, ג׳נקוק שקט בכיתה״ המורה לי צרח עלינו, הוא קם עצבני בבוקר
״סליחה״ שתינו אמרנו והסתכלנו אחד על השני.
׳הוא נראה טוב׳
נ.מ טאהיונג
אני לא מאמין, הילד הזה מצייר טוב, שעה שאני בוהה על הכנפיים שהוא צייר. הם משורטטות כול כך יפה, כול נוצה נראית אמיתית ואיך שג׳נקוק צבע אותם בגוון אפור שחור, זה פשוט מושלם.
״טאהיונג, אתה סולח לי״ שמעתי אותו מדבר, אבל הייתי עסוק בלבחון את הכנפיים שלא הקשבתי למה שהוא אמר ״טאהיונג״ הוא טפח על כתפי.
״מה? אמרת משהוא?״ הסתכלתי עליו והעיניים שלו נפגשו, היה שקט במשך שניה שהרגיש כמו שעה ״שאלתי אם אתה סולח לי? על מה שקרה״ עדיין הבטנו אחד בשני.
בחיי הוא הגבר הכי יפה שראיתי מעולם וראיתי מלא גברים יפים, אבל היופי שלו שונה. אל תיטעו אני אוהב בנות, יש לי אפילו קראש והיא הבחורה הכי יפה בכול בית הספר.
לא שמתי לב שאני בוהה בו והוא מחכה לתשובה ״כן בטח, אני סולח לך״ חייכתי אליו את החיוך המפורסם שלי והוא חייך בחזרה.
החיוך שלו חמוד, השניים הקידמיות שלו בולטות יותר וזה מזכיר ארנב קטן וחמוד.
״יופי, הרגשתי רע שפגעתי בך״
״זה בס-״
המורה הזה קטע אותי באמצע משפט ובנוסף לכול הבהיל אותי ״זהו דיי, נמאס לי שאתם
מדברים, אחרי הלימודים שתיכם מנקים את הכיתה״
״פאק לא למה דווקא היום״ הסתכלתי על ג׳נקוק והוא היה עצבני, חייכתי אליו אבל כול מה שקיבלתי זה מבט קר.
YOU ARE READING
you never walk alone / taekook
Fanfictionג'ון ג'נקוק ילד מאומץ. משפחה? פעם הייתה לו עכשיו הם הסיוט שלי. בגיל 10 חייו השתנו, הוא חיי בסיוט הכי גדול שלו כבר 7 שנים אף אחד לא עוזר לו, אין מי שיעזור לו. וכול הסיוט הזה רק בגלל שהוא התוודה. שכן חדש מגיע, כולם מקבלים אותו בברכה רק ג'נקוק לא. זה...