5:30 בבוקר השמש באמצע זריחתה וקרניה נכנסות דרך חלון חדרו של טאהיונג שיושב על המיטה ומביט בקיר כמו זומבי. עיניו אדומות מבכי וכך גם אפו מעט אדמדם, שפתיו נופחות ושיערו מבולגן כול שערה ממוקמת בצד אחר.
כול הלילה טאהיונג לא נרדם לדקה מוחו לא מפסיק לומר לו עד כמה מביך הוא היה אתמול ועד כמה פתטי הוא יכול לחשוב שהנער הצעיר ירגיש כמוהו.
"טאהיונג יש לך משימה היום להתחמק מקוקי עד הלילה" בלונד השיער דיבר לעצמו זה הרגל מגיל קטן, אם הוא לחוץ או מובך הוא מדבר לעצמו בגוף שלישי "עד כמה קשה זה יכול להיות טאהיונג? כול מה שצריך לעשות זה להתעלם מקוקי, אתה יכול לעשות את זה טאהיונג" הנער עודד את עצמו הוא נשם נשימה עמוקה והתקדם לעבר הדלת תופס בידית פותח את הדלת מציץ דרכה, טאהיונג מביט ימינה ושמאלה רואה שהשטח פנוי ובמהירות עצומה רץ לחדר האמבטיה וטרק את הדלת בחוזקה.
טאהיונג ציחצח שיניים ושטף את פניו במים קרירים לרענן את עצמו לאחר מכן הוא פשט את בגדיו ונכנס לאמבטיה שמלאה במים ובועות סבון מבעבעות.
טאהיונג נשכב לאחור עד שהמים הגיעו לכתפיו, הוא עצם את עיניו ונתן לגוף שלו להרגע מהלחץ שאופף אותו.
לאחר שחפף וסיבן את גופו הוא יצא מהאמבטיה וטיפות המים נוטפות על השטיח העגול, בלונד השיער לקח מגבת מהארון שליד הכיור והתחיל לנגב את עצמו.
טאהיונג סיים להתלבש ויצא מחדר האמבטיה ופתח חיכה לו האדם האחרון שרצה לראות, ג'ון ג'נקוק נשען על המשקוף עם גופיה שמבליטה את זרועותיו החסונות וחיוך מטופש מולבש על פניו "בוקר טוב טאה" הבוגר מתפלל בליבו שהאדמה תפתח את פיה ותבלע אותו "בו-קר ט.. וב קוק" טאהיונג חייך חיוך מאולץ ועקף את ג'נקוק ובפסיעות מהירות התקדם לחדרו.
לפתע יד תפסה את זרועו והצמידה אותו למעקה של מדרגות הבית, טאהיונג הוציא צווחה מפתיע ועצם את עיניו לא מוכן לפתוח אותם ידיו תופסות בחוזקה במעקה שמאחוריו "לא ציפתי לכזאת הודעה אתמול טאה" ג'נקוק לחש באוזנו של טאהיונג נשימותיו של ג'נקוק שלחו זרמים נעימים בגופו של הבוגר "זו הייתה אי הבנה" טאהיונג אמר בהכרזה רוצה להציל את עצמו מהמבוכה ושהצעיר יעזוב אותו לנפשו "או באמת... אז לא יהיה לך אכפת אם אני אנשק את אוזנך" טאהיונג לא הגיב מההלם והרגיש זוג שפתיים רכות מנשקות את אוזנו.
לאחר מכן שפתיים אלו עברו לקו הלסת של הבוגר וטיילו למעלה לסנטר.
נשימתו של טאהיונג נעתקה, גופו רועד ושערותיו עומדות כמו חיילים ליבו פועם ומאיים לצאת מהחזה בלונד השיער עוצר בקושי רב את הקולות שרוצות לצאת מגרונו אם הצעיר לא יפסיק טאהיונג יאבד שליטה על עצמו והמצב יהפוך ליותר גרוע.
ג'נקוק הרגיש את הזקפה של טאהיונג גודלת מהנשיקות הקטנות שפיזר עליו, ג'נקוק שמח שיש לו שליטה חזקה על טאהיונג וכאן הוא עצר את ההתגרות "טאהיונג יש לך בעיה קטנה בדיוק כמו הטעות הקטנה" ובמילים אלו ג'נקוק עזב את טאהיונג שמבוהל מכול הסיטואציה והלך לחדרו גאה בעצמו.
YOU ARE READING
you never walk alone / taekook
Fanfictionג'ון ג'נקוק ילד מאומץ. משפחה? פעם הייתה לו עכשיו הם הסיוט שלי. בגיל 10 חייו השתנו, הוא חיי בסיוט הכי גדול שלו כבר 7 שנים אף אחד לא עוזר לו, אין מי שיעזור לו. וכול הסיוט הזה רק בגלל שהוא התוודה. שכן חדש מגיע, כולם מקבלים אותו בברכה רק ג'נקוק לא. זה...