you never walk alone / taekook

פרפרים

יום למחרת ג'נקוק לא הלך לבית הספר, הוא לא הרגיש צורך ללכת ובנוסף הוא לא רצה להיתקל בטאהיונג.
המצב בינו לבין ג'ימין נהפך לקצת מביך, אחרי השיחה אתמול כול אחד מהם צריך זמן לבדו ופחות לפתח דיאלוג אחד עם השני.

עבר שעה עברו שעתיים וג'נקוק עדיין על המיטה עם עיניים פקוחות וראש ריק ממחשבות, מנסה את מזלו אולי הוא יצליח להירדם בשנית, לפי איך שזה נראה המזל לא שיחק לטובתו.
הצעיר לא יצא מהחדר כי פחד לפגוש את גברת פארק, יכול להיות שהיא בבית ויכול להיות שלא.
אף אחד לא יודע מתי היא הולכת ומתי היא חוזרת, היא כמו רוח פתאום צצה משום מקום ומתאכזרת אליך.

חום השיער קם מהמיטה לצורת ישיבה מזרחית, מסתכל על ארון הבגדים הסגור וחושב שאולי היום זה הזמן ללכת לבקר.
עברו מלא שנים מאז הביקור האחרון, הוא רוצה להיפגש איתם שוב ולדבר איתם על הקשיים, הם האנשים היחידים שיקשבו לו ויבינו אותו.
ג'נקוק לקח מגבת גוף ונכנס למקלחת, הוא פתח את זרם המים ונתן להם לשטוף את גופו, ג'נקוק חפף את ראשו עם שמפו וסיבן את גופו עם תחליב רחצה בריח תות.
חום השיער יצא עם מגבת מלופפת סביב מותנו ומגבת פנים מונחת על הצוואר, הוא התקדם אל ארון הבגדים ושלף משם חולצה מכופתרת לבנה, מכנס שחור מחויט ונעל שחורה מבריקה.
ג'נקוק התלבש וצעד לתחנת האוטובוס, השעה היא שעת בוקר מוקדמת ואין הרבה אנשים ברחוב.
הילדים בבתי הספר והמבוגרים בעבודה, אולי יש פה ושם שני חתולים מתהלכים על המדרכה וגם זה לא בטוח.

ג'נקוק הגיע לתחנה והתישב, האוטובוס אמור להגיע בעוד כמה דקות בודדות.
ליד התחנה עמדה עגלת פרחים ואישה יושבת על כיסא מפלסטיק מאחורי הקופה הקטנה.
ג'נקוק הסתכל על הפרחים והחליט לקנות "סליחה גברתי, כמה עולה שני הזרים הללו?" האישה המבוגרת מסתכלת על הבחור הצעיר ששואל את מחיר הזרים.
"כול זר עשרים שקלים, זה יוצא לך ארבעים שקל שני הזרים" ג'נקוק שלף את הארנק מהכיס האחורי ונתן לאישה שטרות של עשרים "תודה גברתי" ג'נקוק חייך וחזר לתחנה.
ריח הפרחים היה חזק ונעים והצעיר נהנה להריח אותם, ג'נקוק עלה לאוטובוס שילם לנהג והלך למושב הסופי והתישב.
הוא הניח את הזרים שנמצאים בתוך שקית ניילון כתומה והסתכל על הנוסעים הבודדים.
באוטבוס ישבו הוא כולל ילד קטן ששוכב על רגלי אימו, אישה עם סלים אדומים עם ירקות בפנים והנהג שמסתכל על הכביש.
ג'נקוק ירד בתחנה והודה לנהג שהסיע אותו עד למקום חפצו.

הצעיר צעד בגבעת הדאש ועבר בין כול הקברים שעליהם מונחים פרחים וחלקם עם נרות, יש עוד אנשים בבית הקברות חוץ ממנו שבוכים על המצבה שמתחתיה שוכבים.יקריהם שמתו והלכו למקום טוב יותר.

מרחוק הוא ראה את מחוז חפצו, ג'נקוק התקדם ונעצר מול שני המצבות:

ג'ון טאהיונג ג'ון שין-הא
1974-2013 1973-2013

ג'נקוק הסתכל על שני המצבות העשויות מאבן "הרבה זמן לא התראנו. אבא, אמא" ג'נקוק נחת על בירכיו, השפיל את ראשו והתחיל לבכות מעצב שאוכל אותו מבפנים ומגעגוע לא מוסבר.
הפעם האחרונה שהיה פה ג'נקוק הי בן 4 מאז לא היה לו את האומץ והכוח הנפשי לבוא לבקר את הוריו.
ג'נקוק יעשה הכול בכדי שהוריו יחזרו, גם אם זה אומר שהוא ימות והוריו יחיו, כול מה שהצעיר מבקש זה את המשפחה האהובה שלו בחזרה.
את הוריו שמכייחים אחד לשני ומברכים בנשיקת בוקר טוב, את אימו שהסיעה אותו לגן ואביו שהחזיר אותו.
אל סוף השבוע שכולם יושבים על השטיח העגול ומשחקים משחקי קופסא, הוא מתגעגע להוריו ששרו אחד לשני ועשו הצגות לבנם הקטן.

"אני מצטער...אני מצטער כול כך...אני בן רע, אני לא באתי לבקר אתכם מלא שנים" ג'נקוק בוכה את ליבו החוצה ומשום מקום שני פרפרים עפו ונחתו על בירכיו של הצעיר.
פרפר אחד בצבע לבן עם נקודות כחולות יושב על בירכו השמלאית, ופרפר שני בצבע לבן עם פסים סגולים יושה על בירכו הימנית.
ג'נקוק הביט בפרפרים מעט המום ותוהה מאיפה הם באו ולמה דווקא הם עפו למצבה הזאת מכול שאר המצבות.
הצעיר הרים את ראשו והסתכל אל השמים ואמר "אבא...אמא...תחזרו בבקשה".

עבר חצי שעה ודמעותיו של ג'נקוק נעצרו, הפרפרים עדיין על בירכיו לא מוזיזים כנף, אחרי שהוא נרגע חום השיער התחיל לדבר.
"אתם בטח רואים את הצרות שאני עובר, החיים שלי לא קלים ואני עדיין נשאר חזק ועומד על הקרקע...אבל אני מרגיש שעוד רגע אחד אני מתמוטט, קשה לי...אני רוצה שפעם אחת יהיה לי טוב ואני יוכל לחייך ושמחה אמיתית יהיה בליבי"
"במשפחת פארק אני סובל, אולי עם משפחת קים יהיה לי יותר טוב? אולי שם יקבלו אותי כמו שאני עם המגרעותי? אבא אמא תעזרו לי.
אתם חושבים שהאימוץ זה יהיה הפתירון לכול הצרות שלי" ג'נקוק הסתכל על הפרפרים ואז אל הקברים.
הצעיר קם ושני הפרפרים עפו ונחתו על כתפיו, ג'נקוק לקח את השקית שבה מונחים שני הזרים שקנה.

"אבא אני אוהב אותך ומתגעגע אליך" ג'נקוק הניח את הזר על המצבה

"אמא אני אוהב אותך ומתגעגע אליך" ג'נקוק הניח את הזר על המצבה

הצעיר נתן מבט אחרון על המצבות "אני אוהב את שתיכם כול כך....אני יבוא לבקר עוד מלא פעמיים" ג'נקוק הפנה את גבו וצעד אל התחנה.
הפרפרים עפו מעלה אל השמים ונעלמו מקו ראיתו של כול בן אדם.