שלושה שבועות עברו מהמקרה במסדרון, טאהיונג מתחרפן כי מנקות מבט שלו נראה שג'אנקוק שכח וממשיך האלה בזמן שטאהיונג חושב על זה 24/7.
זה יום שבת רגוע וכל המשפחה יושבת סביב השולחן ואוכלים ארוחת בוקר שג'ין הכין. נאמג'ון חותם על מסמכים, ג'אנקוק עם הטלפון רואה סרטונים ביוטיוב וטאהיונג משחק עם האכול שבצלחת
ג'ין מסתכל עליהם ונאנח "נאמג'ון תעזוב את המסמכים בבקשה, קוק תעצור את הסרטון ותניח את הטלפון במצד וטאה" בלונד השיער שקוע במחשבות שהוא לא שמע את אביו קורא לי "טאהיונג...קים טאהיונג" נאמג'ון טפח כל כתפו של טאהיונג "אביך קורא לך אתה לא שומע?" טאהיונג הניד לשלילה.
ג'ין המשיך לדבר "מה שאני בא לומר זה, הזמן היחיד שכולנו ביחד זה בארוחות ערב ועדין כל אחד עסוק עם עצמו, אפילו את הזמן איכות הקבוע שלנו התבטל מכמה סיבות כאלה או אחרות. אני מבקש ממכם שלפחות בזמן היחיד הזה נתקשר אחד עם השני דרך הפה ולא דרך המסך בסדר?" שלושת הבנים הסכימו עם ג'ין.
"איך בלימודים בנים?" נאמג'ון התחיל את השיחה בשאלה שכל הורה שאול את ילדיו "כרגיל המורים מפילים עלינו עבודות, ארבע מבחנים בשבוע והלחץ גובר עם הזמן וגם ליסה משגעת את טאהיונג לחזור אליה" ג'אנגקוק ציחקק וכך גם טאהיונג כי זה נכון בכל הזדמנות אפשרית ליסה משגעת את בלונד השיער שיחזור אליה ויציל את הזוגיות, אם בכלל הוא רוצה להציל "למה אתה לא חוזר אליה טאה?" ג'ין שואל מסקרנות "אבא אני לא רוצה לחזור אליה".
אחרי האכול שני הבנים פינו את השולחן, טאהיונג שוטף כלים וג'אנגקוק מנקה את השולחן ושקט שורר בחדר כל אחד מהם עסוק בבעיות שלו.
טאהיונג עצר באמצע שטיפת הכלים ואמר מעט בעצבנות "אני היחיד שבמקרה במסדרון מעסיק אותו" טאהיונג פגוע, הוא לא יכול יותר עם ההתעלמות של הצעיר טאהיונג מרגיש שעוד שניה הוא מאבד את שפיותו "תענה לי ג'אנקוק" טאהיונג הרים את קולו.
ג'אנגקוק עזב את המטלית וחומר הניקוי והתקדם לעבר בלונד השיער עד שנעמד מולו "אתה רוצה תשובות?" ג'אנגקוק שאל בקול נמוך שגרם לטאהיונג צמרמורות בכל הגוף וללב שלו לפעום בקצב מהיר מהרגיל.
ג'אנגקוק תפס בעורף של טאהיונג וריסק את שפתיו על השפתיים של טאהיונג, שני הבנים נסחפו לנשיקה עדינה ותמימה שאומרת הכל, את המילים שהם לא העיזו לומר בקול, כל הרגשות שלהם אחד כלפי השני נאמרו בנשיקה.
השפתים שלהם התנתקו אחד מהשני והם מנסים להסדיר את הנשימה שלהם "ואוו" זה כל מה שטאהיונג מסוגל לומר, התגובה הזאת גמרה לג'אנגקוק לצחקק "התושבה מתקבלת?" חום השיער שאל את טאהיונג שלחייו סמוקות מבישנות "מתקבלת" טאהיונג אמר בקול חלש.
בלונד השיער כרך את זרועותיו סביב מותנו של ג'אנגקוק והניח את ראשו על חזהו, מקשיב לפעימות ליבו העדינות של הצעיר כמובן שג'אנגקוק החזיר חיבוק בחזרה נהנה מחום הגוף של טאהיונג.
"רק שתדע שאני לא שוכב עד הדייט השלישי" טאהיונג שבר את השתיקה ושני הבנים צוחקים עדיין מחובקים "אידיוט" ג'אנגקוק אמר תוך כדי הצחוק "אבל אני האידיוט שלך נכון?" ג'אנגקוק גילגל עיניים "כן אתה האידיוט שלי" ונישק את קודקוד ראשו של טאהיונג.
____________________________________
היי חזרתי
אני מקווה שהפרק טוב, אני יודעת שהוא יצא קצר אבל רציתי כבר לפרסם אותו כי עבר מלא זמן
תהנו :)
YOU ARE READING
you never walk alone / taekook
Fanfictionג'ון ג'נקוק ילד מאומץ. משפחה? פעם הייתה לו עכשיו הם הסיוט שלי. בגיל 10 חייו השתנו, הוא חיי בסיוט הכי גדול שלו כבר 7 שנים אף אחד לא עוזר לו, אין מי שיעזור לו. וכול הסיוט הזה רק בגלל שהוא התוודה. שכן חדש מגיע, כולם מקבלים אותו בברכה רק ג'נקוק לא. זה...
