you never walk alone / taekook

בשעה שמונה

סומין קמה מהמיטה בעצלות, עיניה חצי פקוחות והיא סחוטה מעייפות. רוב הלילה היא דיברה עם ג׳קסון והשיחה ביניהם זרמה יפה
״ביי אמוש הלכתי״ סומין הודיעה ונתנה נשיקה לאימה בלחי ״בהצלחה בלימודים״ סומין נופפה לשלום ויצא מהבית.
המרחק בין בית הספר לבין הבית של סומין זה חמש דקות הליכה. סומין הגיעה לשערי בית הספר ובכניסה היא ראתה את הובי ועוד כמה חברים ״הובי״ היא צעקה אבל הוא לא שמעה, סומין התקרבה לעברו ״בוקר טוב הובי״ סומין אמרה עם חיוך מרוח מאוזן לאוזן, הובי לא התייחס אלייה הוא המשיך לדבר עם החברים שלו.
סומין הבינה את הרמז ועזבה אותו לנפשו, היא נכנסה לבית הספר והתקדמה לכיוון הלוקר שלה. ראשה היה מושפל, היא נפגעה מהוסוק על הדרך שהוא התנהג אלייה, היא לא שמה לב לאן היא הולכת ובטעות ניתקעה במשהוא ״סליחה״ היא מלמלה ועקפה את הבן אדם ״סומין״ היא שמעה קול מוכר, זה ג׳קסון
״היי ג׳ק״ לא היה לה מצב רוח אפילו לחייך ״מה קרה? רק התחלנו את היום כבר את עצובה״ ג׳קסון דאג לה ״זה הובי״ לא היה צריך להוסיף עוד מילה אחת, ג׳קסון הבין. הוא לקח את ידה של סומין וחיבק אותה ״עזבי אותו״ הוא ליטף את ראשה ״לא מגיעה לו שתהיי ככה עצובה, בשמונה יש לנו את הדייט תשמחי״ הוא הסתכל בעייניה, סומין חייכה וג׳קסון מיד אחריה. צילצול מחריש אוזניים נשמע ברחבי המסדרון ״בואי נכנס״ הוא תפס בידה וגרר אותה לכיתה.
״רוצה לשבת לידי?״ ג׳קסון שאל אותה, סומין הנידה לשלילה. היא צריכה לדבר עם הובי והדרך היחידה לעשות את זה, זה בזמן השיעור.
המורה נכנס לכיתה, כולם נעמדו ״תשבו, תוציאו את הספרים יתפתחו בעמוד 78״ כול התלמידים הקשיבו ומיד פתחו את סיפרתי האנגלית.
״הובי״ סומין לחשה, אבל הוא לא הגיב ״הובי, למה אתה כועס עליי? בבקשה תגיד לי״ הוסוק נאנח, לא היה לו כח לדבר איתה ״סומין תעזבי אותי בשקט״ הוא הגביה את טון דיבורו ״לא, עד שתגיד לי מה קרה״ סומין עמדה על שלה ״תעזבי אותי כבר ילדה מפגרת״ הוא צעק עלייה וכול התלמידים הפנו את מבטם אליהם ״ג׳אנג הוסוק למשרד המנהל מיד״ המורה צעק עליו, הוסוק קם בעצבים מהכיסא וטרק את הדלת.
כול התלמידים עדיין הסתכלו על סומין, היא לא יכלה להישאר בכיתה זה יותר מידי מביך. היא הרגישה דמעות מאימות לצאת, היא חייבת לעוף מכאן ״המורה, אני יכולה לצאת״ סומין שאלה, המורה הינהן לחיוב וסומין עזבה את הכיתה בהליכה מהירה.
--------------------
נ.מ ג׳נקוק
״תעזבי אותי כבר ילדה מפגרת״ חבר של ג׳ימין צעק על סומין, הם רבים מלא אבל אף פעם לא צועקים אחד על השני ״הובי קשה אליה״ הילד שישב איתי אמר לי, גילגלתי את עייני. ממש מעניין לי מה ״הובי״ עשה או מה שהבלונדיני פה חושב ״תגיד ג׳נקוק״ הוצאתי אנחה מפי, ממש אין לי כח אליו ״מה״ אמרתי בקול קר ״אה...כלום״ הוא אמר והשפיל את הראש ׳אם הוא חושב שאני הולך להתחנן אליו שיספר לי מה היא רצה לומר, אז צר לי להודיע. אני לא אתחנן אליו כי גם לא בא לי לדבר איתו׳ הנחתי את הראש על השולחן מנסה להירדם.
כמעט הצלחתי עד שמשהוא נגע בי ״תיחנק״ קיללתי את אותו אחד ויש לי הרגשה מי זה ״סליחה״ הוא מילמל ״טוב תגיד כבר מה אתה רוצה ותפסיק לשחק משחקים, לא בא לי לדבר איתך, אז פאקינג תגיד כבר מה אתה רוצה״ התאפקתי לא לצעוק עליו, העצבים שלי עלו יותר מידי.
נ.מ כללית
טאהיונג נפגע ששמע את המילים. האלו יוצאת מפיו של ג׳נקוק, הוא לא עשה לו כלום. אז למה הוא אמר לו ׳שלא בא לו לדבר איתו׳. טאהיונג קצת נבהל מטון דיברו של ג׳נקוק ״אני יגיד לך אחרי הלימודים״ טאהיונג השיב, הוא שמע את ג׳נקוק ממלמל ״אין לי כח לילד הזה״ זה פגע בו.
הצלצול נשמע ואיתו גם הבית ספר נגמר, כול התלמידים מהרו לביתיהם לא רצו להישאר עוד רגע אחד בבית הספר.
טאהיונג חיכה לג׳נקוק בשער הוא חייב לדבר איתו, הוא ראה מרחוק את ג׳נקוק מתקרב ״הי ג׳נקוק״ אבל הוא התעלם ממנו ׳דיבורים לא יעזרו׳ טאהיונג חשב ותפס בזרעו של ג׳נקוק ״תעזוב אותי מפגר״ ג׳נקוק צעק עליו וטאהיונג לא התייחס, הוא רק גרר אותו משם.
טאהיונג גרר את ג׳נקוק למאחורי הבנין בבית הספר, יש שם מקום צדדי שלא כול אחד מכיר. טאהיונג נעמד מול ג׳נקוק, הוא לקח נשימה ארוכה.
ג׳נקוק הסתכל על הבחור שלפניו והרים גבה, מה הוא רוצה ממנו החייזר הזה?
״למה אתה מתנהג מגעיל לג׳ימין״ הבחור אמר בפעם אחת ולא לקח נשימה בין מילה למילה. ג׳נקוק הסתכל על טאהיונג עם מבט המום ומיד זה נהפך למבט כועס ועצבני ״סליחה?״ הוא לא הבין, באיזה זכות יש לחייזר הזה להתערב לו בחיים הפרטים ועוד יותר גרוע, החייזר גם מגן על ג׳ימין.
״למה אתה מתנהג מגעיל לג׳ימין״ טאהיונג חזר על מילותיו הפעם ביותר ביטחון
ג׳נקוק לא יכל לשילוט בעצמו יותר, הוא דחף את טאהיונג על הריצפה ועלה עליו ״תקשיב לי ותקשיב לי טוב, אין לי מושג מה הבן ז*&₪ אמר עלי וזה לא מעניין אותי. אתה לא צריך להתערב בעיניינים שלא שלך ובטח לא בעיניו חיי הפרטים, אם עוד פעם אחת תתקרב אלי או תפנה אלי אני אדאג שלא ישאר ממך זכר. הבנת״ ג׳נקוק צעק עליו ונתן לו אגרוף לפנים. הוא קם מטאהיונג ששכב על הריצפה בשוק מכול מה שקרה, ירד לו דם מהאף והשפה שלי התנפחה ״פעם הבאה זה לא יהיה דחיפה על הריצפה ואגרוף בפנים, תאמין לי שאתה לא רוצה לדעת איך זה יהיה״ הוא נתן לו בעיטה בצד ועזב את טאהיונג לבדו.
טאהיונג התחיל לבכות, דבר ראשון הוא בכה בגלל ההלם והפחד שג׳נקוק הכניס בו, דבר שני הוא בכה בגלל שכאב לו הפנים והצד.
טאהיונג ניסה לקום מהרצפה, הוא הצליח אחר מעמץ רב. הוא נאחז בקיר לתמיכה ונשען עליו. הבחור הרגיש שסחרחורות נוראיות משתלטות עליו, הוא הוציא את הטלפון וחייג לג׳ין.
הוא לא הספיק ללחוץ על הכפתור הירוק וראה מסך שחור, הכול התחיל להסתובב לו והוא צנח על הריצפה
-----------------------------------------
יש מריבה ענקית בין סומין להוסוק
הוסוק השפיל את סומין בפני כול הכיתה וסומין לא מסוגלת לסלוח לו על זה
טאהיונג שאל את ג׳נקוק שאלה קצת אישית, בגלל שהוא דאג לג׳ימין
ג׳נקוק התעצבן והוא התחיל להכות את טאהיונג
טאהיונג לא הספיק להתאושש מהמכות של ג׳נקוק והוא צנח על הריצפה
מה יקרה בין הוסוק לסומין?
משהוא בכלל יודע שטאהיונג מחוסר הכרה בבית הספר?
מקווה שתהנו❤️