you never walk alone / taekook

אני ארצח אותך

״נאמי את יודע איפה טאה?״ ג׳ין שאל את בעלו ״לא, מוזר כבר 7 והוא עדיין לא חזר״ נאמג׳ון השיב. גם הוא וגם ג׳ין נכנסו ללחץ, טאהיונג לא אמר להם שהוא הולך לחבר וגם לא אמר להם שהוא יאחר ״אולי הוא אצל יונגי?״ נאמג׳ון התקשר ליונגי, אחרי שלוש צילצולים ענו לו ״הלו״ קולו של הנער נשמע מעבר הקו ״יונגי שלום, זה נאמג׳ון״ הקול של נאמג׳ון היה לחוץ, הוא קיווה בליבו שבנו שם ״היי אדון קים״ יונגי אמר ״קרה משהוא?״ הוא המשיך ״לא, אני פשוט צריך לדעת. טאהיונג איתך?״
'בבקשה שכן, בבקשה שכן' זו המחשבה היחידה שעברה לנאמג׳ון בראש. ג׳ין כול שניה שאל את נאמג׳ון אם טאהיונג שם ונאמג׳ון עשה לו רגע עם היד ״אה לא, הוא לא איתי״ יונגי שמעה אכזבה בקולו של נאמג׳ון ״טאה עוד לא חזר?״ יונגי שאל, גם הוא ניכנס לפאניקה.
ג׳ין חטף את הטלפון מנאמג׳ון ושאל ״תגיד אתה יודע איפה הוא יכול להיות?״ ג׳ין לא יכל להתאפק, הגוף שלו רתח מדאגה ״לא, שניה אני אשאל את ג׳ימין״ יונגי בא לשואל את ג׳ימין אבל ג׳ין תקף אותו בעוד שאלה ״אתה יכול להביא לי את ג׳ימין״ ג׳ין לא שאל, יותר דרש.
.
.
.
.
.
.
.
.
.
.
נ.מ ג׳נקוק
״אין לי כח בשבילו״ אמרתי שראיתי שיחה ניכנסת מג׳ימין, סיננתי אותו. הוא התקשר שוב ושוב ושוב ״מה אתה רוצה, כי אני רגע מלרצוח אותך״ כמובן שאת המילים האלו אני אומר לג׳ימין כשאימו לא בבית, כי היא תרצח אותי ״ג׳נקוק אתה יודע איפה טאהיונג״ מאיפה אני אמור לדעת? ומי זה טאהיונג
״מי זה?״ שאלתי אותו ״הבחור שדיבר איתך אחרי הלימודים״ הוא אמר את זה וכל האסימון נפל לי ״שיט, אני כבר אדבר איתך אדיוט״ וניתקתי.
יצאתי מהבית בשקט מנסה לא להעיר את השטן שישן ׳שתמות אמן׳. יצאתי מהבית לוקח את הרכב של ג׳ימין ונהגתי לבית הספר.
אם הוא לא חזר עד עכשיו אז קרה לו משהוא בטוח, לא יכול להיות שהרבצתי לו כזה חזק?.
יצאתי מהרכב, רץ למקום ואני רואה את הבחור שכוב על הריצפה. על הפרצוף שלו כתמי דם שהספיקו להתייבש ובעין יש לו פנס.
נבהלתי מעצמי. לא יכול להיות שהרבצתי לו כזה חזק ׳זה אני עשיתי? הוא עד עכשיו לא התעורר, אני כזה רשע. אבל הוא אמר מילים שפגעו בי, הוא הגן על הבן אדם שהורס לי את החיים׳ דמעות התחילו לצאת, זה היה בלי כוונה. אבל זה הבעיה אצלי, אני תמיד מרביץ והורג אנשים בלי כוונה.
״קום בבקשה תקום״ ניערתי אותו ״בבקשה טאהיונג תקום״ הדמעות עוד יותר יצאו. הוא לא מת? אסור לו למות ״טאהיונג תקום״ צרחתי עליו והערתי אותו יותר חזק.
עדיין אין מענה, התקשרתי לאמבולנס ״יש פה נ...ער בן 17 שוכ..ב פה מע-מעולף״ אמרתי בקושי רב ״לאיזה כתובת אדוני״ הפקידה שאלה אותי ״רחוב****בית ספר****, תגיעו מהר״ והשיחה התנתקה.
שמעתי את הסירנות מבחוץ וראיתי את האורות, מהר הרמתי את טאהיונג בסגנון כלה ורצתי איתו. הם הניחו אותו על האלונקה והכניסו אותו לאמבולנס ״מי אתה?״ הפרמדיק שאל אותי ״אני ידיד שלו״ אמרתי והם הרישו לי לעלות.
חיכתי מחוץ לחדר של טאהיונג, בינתיים התקשרתי לג׳ימין שהוא התקשר להוריו.
הרופאים עדיין לא יצאו, הם עדיין מטפלים בטאהיונג ״איפה הבן שלי״ שמעתי צרחות וראיתי גבר רץ אליי ״איפה הבן שלי?״ הוא צרח עליי, לא הבנתי מה הוא רוצה ״ג׳יני תירגע, אתה מבהיל את הילד״ הגבר השני אמר. הוא גבוהה בצורה מפחידה, רזה ויש לו פרצוף של אדם רציני ״זה החדר של טאהיונג?״ הוא שאל אותי ואני הנהנתי לחיוב ״הרופאים עדיין מטפלים בו״ אמרתי לשתי הגברים ״מי אתה?״ הגבר שצעק עליי אמר ״אני ג׳... סליחה, פארק ג׳נקוק״ קדתי קידה מותך נימוס, למרות שאני בן אדם אנטי נימוסים ״אני ג׳ין אבא של טאהיונג וזה בעלי נאמג׳ון, גם הוא אבא של טאהיונג״ הם אמרו לי.
ההורים של טאהיונג גייז, כיף להם. הם יכולים להיות אחד עם השני בלי לחיות הפחד אוו שמשהוא יאנוס אותם. ככה אני רוצה להיות עם הבעל שיהיה לי.
דמעות התחילו לזלוג שוב בזמן שחשבתי על כול מה שאני עובר עם ׳המשפחה׳ שלי ״ג׳נקוק למה אתה בוכה?״ הגבר עם הסוודר הוורוד שאל אותי, לא זוכר את השמות שלהם ״זה כלום, בעיות משפחתיות״ הוא הנהן לחיוב ולא המשיך לשאול אותי שאלות.
הרופא יצא מהחדר, מיד אני והוריו של טאהיונג קמנו ״מה קרה לו? הוא בסדר? הוא ער? הוא נפגע קשה? איך הוא? הוא חיי?״ את כול השאלות שאלתי בפעם אחת ולא נתתי לרופא לענות עלייהם. הוריו של טאהיונג גיחחו ששאלתי את כול השאלות ״טאהיונג בסדר, הוא ער. יש לו שבר בצלע שבצד זה יחלים תוך חודשיים בערך, עד אז הוא נשאר בבית החולים״ שהרופא אמר שבר בצלעות שם איבדתי אותו, נתתי לטאהיונג שם בעיטה. אני שברתי לו את הצלע, אני אדם נורא, אני צריך למות.
הרופא המשיך לדבר, אני לא הקשבתי. רק חשבתי על כול הנזקים שגרמתי לטאהיונג והוא בכלל לא אשם, הוא שאל אותי מתוך דאגה. אבל הוא לא יודע שזה נושא רגיש אצלי? אני כול כך מצטער טאהיונג.
״אתה בא?״ ג׳ין שאל אותי. בזמן שחיכנו שהרופא יצא הם דיברו איתי והרגיעו אותי ״אני אכנס אחר כך, בינתיים לכו אתם הוא מחכה לכם״ הוריו נכנסו ואני חיכתי בחוץ.
עברו בערך שתי דקות ואז שמעתי צרחה ״אני ירצח אותך״ לפני שהספקתי להבין מה קרה, ג׳ין דחף אותי על הריצפה והתחיל לתת לי בוקסים לפרצוף.
נאמג׳ון ניסה לעצור אותו ולא הצליח, הוא קרה לרופאים ולאחיות. הרופאים הצליחו להעיף את ג׳ין ממני והדבר הבא שקרה זה שאיבדתי את ההכרה
-----------------------------------------
טאהיונג לא חזר לבית והוריו התחילו במסע חיפושים.
ג׳ימין התקשר לג׳נקוק לשאול אותו איפה טאהיונג, ג׳נקוק נזכר שהרביץ לטאהיונג ואולי הוא עדיין שם.
ג׳נקוק רץ לבית הספר, רואה את טאהיונג שוכב שם מחוסר הכרה.
הוא התקשר לאמבולנס ונסע עם טאהיונג לבית החולים.
ג׳נקוק הכיר את הוריו של טאהיונג והם חיבבו אותו, אבל זה היה רק בהתחלה.
סליחה שלקח לי מלא זמן להוציא פרק, לא היה לי זמן וגם הייתי עסוקה עם הפיק השני שלי.
מקווה שתהינו למרות שהפרק לא כזה מותח❤️❤️