כתיבה 101

עריכה

עריכה. למה אני מתכוונת, בעצם?

לעריכה של הסיפור - מבחינה טכנית. כמובן שאני לא עורכת מקצועית, וכל מה שאני הולכת ללמד\להסביר כאן לא תקף עם ספרים פיזיים מנייר, כי שם העריכה שונה. אבל כאן אנחנו כותבים בוואטפד ואני חושבת שאחד מהיתרונות של כתיבה באינטרנט זה שאפשר לערוך בצורה יותר מסודרת ולא לדאוג לבזבוז נייר\דפים. 

עורכים אמיתיים ומקצועיים לא עורכים רק את מה שאני הולכת להתמקד בו בפרק הזה, לרוב הם גם עורכים שגיאות כתיב, ניסוחים לא ברורים, ועושים מחקר לוודא שכל העובדות המצוינות בספר הן תקינות. עריכה זאת עבודה קשה - אבל אנחנו לא ניכנס לפרטים כאן.

למה העריכה בכלל חשובה?

בגלל שעריכה טובה עוזרת לסדר, אסתטיות של הפרק, עוזרת לקורא לקרוא ביעילות ובלי להתבלבל ובגלל שזה גורם לכם להיראות יותר מקצועיים. 

אני הולכת להשתמש בדוגמה מהפרק הראשון של Revolve כדי להדגים את החשיבות של עריכה. הנה החלק ללא עריכה:

*

"אם אין לך בעיה עם זה שיצאתי למה את נתקעת על זה? זה חסר טעם." הוא אומר, ומבחינתי הוא מדקלם את אותה תשובה ממוחשבת. הייתי רוצה לראות אם הוא היה אומר שזה חסר טעם כשאחד מהחברים הכי טובים שלו איבד את הבתולים שלו עם מישהי שפיטר רצה, הייתי רוצה לראות את המזדיין הקטן אומר את זה כשאלו היו הרגשות שלו. "אבל יש לי בעיה עם זה ששיקרת לי!" נאנחתי בתסכול. "פשוט-" הוא החל ונעצר כדי לשאוף עוד מהסיגריה, בעודי צופה בו. "פשוט לא רציתי לגרום לאי נוחות." הוא נאנח לבסוף. לא יכולתי לנתח הפעם את משפטו, כי באמת שלא הצלחתי לעלות על דעתי סיבה שלא יספר לי מה תכניותיו. לא משנה לי מה הסיבה, הייתי מקבלת אותה. "ועכשיו ממש נוח לי!" גלגלתי את עיניי וזרקתי את בדל הסיגריה שלי לאדמה, חונקת את הניצוצות האחרונות של האש עם סוליית המגף השחור שלי. סובבתי את ראשי הצידה, רואה כמה דמויות מתקרבות אלינו. בהחלט לא הדמויות החביבות עליי - החברים של פיטר. שלושתם שואפים סיגריות, ושלושתם לבושים בבגדים הכי טרנדיים שיכולתי להעלות על דעתי. הם נראו טוב מדי, נורמליים מדי, התגשמות חלום הנעורים. וזה אוטומטית גרם לי לפתח תיעוב כלפיהם. הם היו כל מה שרציתי להיות בשביל פיטר ולא יכולתי. הם היו שלושה, חבורה מאוחדת שכללה את פיטר, ואני הייתי רק... אני. לא היה לי מה להציע לו פרט לעצמי. ואולי... אולי לא הייתי מספיק מיוחדת, מספיק מעניינת, או מספיק מרגשת מכדי שפיטר יעדיף אותי על פניהם.

*

לא נראה הכי כיף לקרוא, נכון? נראה ארוך מדי, מבולגן מדי, יותר מדי תוכן בלי הפסקות - וגם כל כך קל להתבלבל במעבר בין השורות ולמצוא את עצמנו קוראים את אותה שורה שלוש פעמים.

עכשיו הנה אותו חלק, עם העריכה שלו:

*

"אם אין לך בעיה עם זה שיצאתי למה את נתקעת על זה? זה חסר טעם." הוא אומר, ומבחינתי הוא מדקלם את אותה תשובה ממוחשבת. הייתי רוצה לראות אם הוא היה אומר שזה חסר טעם כשאחד מהחברים הכי טובים שלו איבד את הבתולים שלו עם מישהי שפיטר רצה, הייתי רוצה לראות את המזדיין הקטן אומר את זה כשאלו היו הרגשות שלו.