כתיבה 101

גוף ראשון או גוף שלישי?

שאלה לא קלה. גוף ראשון או גוף שלישי? איך אני אמורה לבחור מה יותר מתאים לסיפור שלי? ואפילו יש ספרים שנכתבים בגוף שני (למרות שזה הרבה יותר נדיר, ולכן אדבר על גוף ראשון ושלישי). 

קודם כל, לפני הכל - מה זה אומר גוף ראשון ושלישי, בהקשר של כתיבה?

גוף ראשון - ספר הנכתב בגוף ראשון יהיה מנקודת המבט של אחת הדמויות (לרוב הדמות הראשונה, אך כמובן שזה לא חובה), שבו היא מספרת את הסיפור. לדוגמה: "התעוררתי מצליל הטלפון, שזמזם ללא הפסקה." 

גוף שלישי - ספר הנכתב מנקודת מבט של בן אדם שלישי מחוץ לסיטואציה\מספר יודע כל. הוא מספר את הסיפור והוא לא מוגבל לנקודת מבט של שום דמות. "רוז התעוררה מצלילי הטלפון, שזמזם ללא הפסקה." 

ורק כדי לתת דוגמה, הנה גוף שני - "התעוררת מצליליי הטלפון, שזמזם ללא הפסקה." אני מניחה שגוף שני הוא מין שילוב של ראשון ושלישי, אבל לא בהכרח לטובה. הוא מאוד אישי, אך קשה לכתוב דרכו את הרגשות של האדם שמדברים עליו, כי זה לא מנקודת מבטו הישירה. אבל אין לנו את המספר יודע כל שיכול לתאר מנקודת מבט עקיפה. גוף שני הרבה יותר נפוץ בשירה.

אישית, אני כותבת את הסיפורים שלי בגוף ראשון. אין לי שום בעיה עם גוף שלישי - פשוט ככה יותר נוח לי לכתוב תחושות, כי אני מדמיינת את עצמי ואיך אני הייתי מרגישה. אבל לכל נקודת מבט יש יתרונות וחסרונות. 

היתרון הבולט בגוף שלישי הוא היכולת לכתוב על עולמה הפנימי של יותר מדמות אחת, לעומת גוף ראשון שיש גבול לכמה הדמות של הגוף הראשון יכולה לתאר רגשותיהן של הדמויות האחרות (כי היא לא נמצאת בתוך הראש שלהן). 

מצד שני, היתרון הבולט של גוף ראשון הוא נקודת מבט ריאליסטית שיכולה לעזור לנו להעלים פרטים מן הסיפור ולחשוף אותם בהמשך. בגוף ראשון, אנחנו, הקוראים, לא נדע מה עובר על דמות אחרת - עד שלא תהיה סיטואציה שבו הדמות פועלת\אומרת מה עובר עליה. 

מה שכן, כשבוחרים גוף מסוים, חשוב (לדעתי) לדבוק בו, או שיהיה סדר מסוים. פעם קראתי ספר שכל פרק היה מנקודת מבט של אחת משתי דמויות - וזה עבד מעולה. מה שלא לעניין זה לקפוץ לנקודת מבט של דמות אחרת בשביל סצנה אחת, ורק כדי שהקוראים ידעו משהו שהדמות הראשונה לא יודעת. זאת כתיבה כל כך עצלנית! 

הדרך לעשות את זה היא לגרום לדמות שמולנו (לא הדמות שמספרת את הסיפור) להתנהג בצורה שמסגירה את מחשבותיה, וזה לא מחייב שהדמות המספרת מודעת לכך! לכן יש את הניתוח של הספר, שלא בהכרח מבוסס רק על מחשבותיה של הדמות המספרת. 

אם אתם רוצים חד משמעית לומר מה הולך בראש של כל דמות - כנראה שגוף שלישי של מספר יודע כל מתאים לכם יותר. אין בעיה במעבר מנקודות מבט בסוף בתחילת הספר (זאת אומרת, פרולוג או אפילוג מנקודת מבט של דמות אחרת או אפילו בגוף שני (לדוגמה מכתב) - יכול להיות מרענן ומשעשע מאוד). פשוט שמרו על סדר בנקודות המבט.  

עוד טעות נפוצה בכתיבה של גוף ראשון. שימו לב דרך איזה דמות אתם כותבים! הסיפור נכתב דרך העיניים שלה, לא שלכם. אם הדמות היא ילדה בת 8, לא ייתכן שהיא תתאר סיטואציות בבהירות ותשים לב לכל דבר. התאימו את הכתיבה לנקודת המבט של הדמות. הדמות כועסת? השתמשו במילות תואר כועסות גם כן! 

כשאני חוזרת לספר האחרון שקראתי, רבולב - אפשר לראות את הגועל והכעס של ריי ממש בפרק הראשון בדרך שבה היא מתארת כמעט כל דבר. (הייתי נערה סופר אמוציונלית כשכתבתי את זה, אז זאת דוגמה נהדרת לגוף ראשון שמושפע מאוד מנקודת המבט של הדמות. 

נקודת המבט של הדמות גם יכולה לעוות את המציאות - אם יש לה קושי בהבנת סיטואציות (כמו ריי), היא עלולה לתאר את הסיטואציה ולפרש אותה בצורה הרחוקה מהמציאות, וזה מותיר אותנו, הקוראים, להבין מה באמת הייתה הסיטואציה. יש לי דוגמה לסרט נהדר שמייצג מציאות מעוותת (בעצם שניים), והם שאטר איילנד ומועדון קרב. כל הסרט אנחנו רואים הכל מנקודת המבט של הדמות הראשית ובסוף הכל מתברר כשגוי ורחוק מהמציאות שחיינו בה ביחד עם הדמות המספרת. ממליצה בחום!

אני בעיקר ממליצה על גוף שלישי כשיש בסיפור יותר מדמות ראשית אחת (בניגוד לספרים שלי, שיש גג שתי דמויות ראשיות). ועל זאנרים שיותר מתמקדים בעולות מאשר רגש. כמו פנטזיה, מדע בדיוני, וכ'ו. נוכל לעקוב אחרי מסעה של כל דמות ודמות, גם אם הן בקבוצה, וגם אם הן בנפרד. ספר לדוגמה - ד"ר סליפ של סטיבן קינג, שעוקב אחרי יותר מדמות אחת.

בגוף שלישי, האופציות לתיאור רגשות יותר רחבות בדיאלוג. יש גבול לכמה דמות יכולה להיות מודעת לרגשות של הדמויות מסביבה בגוף ראשון, ובגוף שלישי אפשר לתאר כל רגש של כל דמות במהלך הדיאלוג - למרות שאפשר גם לעשות את זה, עם הידע הנכון, בגוף ראשון.

~~~

זהו זה לגבי גוף ראשון או שלישי, כתבתי כל מה שאני יודעת. יש לכם עוד משהו להוסיף? אשמח לשמוע! פרגנו באיזה לייק ותגובה כדי שנביא את הספר הזה לעיניים של עוד סופרים רעבים שישתמשו בו <3