כתיבה 101

איך לא להתחיל את הספר שלכם

היי חבר'ה! אז החלק הזה הולך להיות קצת פחות מידעי כמו החלקים האחרונים, יותר כמו עצות אישיות שלי והדעות שלי - אז לא הכל פה הוא עובדתי, קחו זאת בחשבון.

~~~

איך מתחילים ספר?

אין לי פאקינג מושג, אז בואו נדבר על איך לא מתחילים ספר! (סתם, אני מניחה שיש לי מושג כלשהו...)

איך לא מתחילים ספר?

1. עם הצגת הדמות הראשית - ההתחלה הכי נפוצה בעולם הזה, ולכן הכי נדושה וצפויה. גם אני חטאתי כך (מוזמנים להסתכל על התקציר של קראש פרובלמס), אבל היום אני מבינה את החטא שלי. יש רמה אחת יותר נוראית להצגת הדמות, והיא כשהדמות מציגה את עצמה. זה יותר נוראי מסתם להציג את הדמות בעיניי. לא, בעיניי, זאת הדרך הכי- אבל הכי, נוראית להתחיל ספר. "היי... אני אמילי ואני בת 17 ___________ (הכנס\י את כל סיפור החיים של הדמות + המון פרטים לא נחוצים)."

אתם צריכים להסביר על הדמות על ההתחלה משום מה? תכניסו את זה בתוך עלילה! לדוגמה במקום "אמילי היא נערה בת 17 שעוברת לעירייה חדשה..." תנסו דברים בסגנון כמו "המעבר לעירייה החדשה הפחיד את אמילי בת ה- 17..." עדיין לא ההתחלה הכי טובה עקב הנושא הנדוש שבחרתי לדוגמה הזאת, אבל עדיין עדיף.

2. עם חלום - אוקיי, זה יכול לעבוד במקרים מסוימים. אבל ההתחלה הזאת כל כך נפוצה שהיא אוטומטית הופכת להיות דגל אדום לכך שהספר הזה לא הולך להיות טוב. ואתם לא רוצים שאנשים יוותרו על הספר האדיר שלכם לפני שהם ראו עד כמה הוא אדיר, נכון?! וגם, רוב הפעמים שספרים מתחילים בחלום, הוא אף פעם לא רלוונטי לעלילה??? אני לא מבינה את זה??? למה לתת חשיבות כל כך ענקית לפרט שבכלל לא רלוונטי לעלילה ונועד רק כדי לעזור לכם לתת פרטים בדרך "מסתורית"...?

3. כשהדמות מתעוררת - די, די, די. באמת, כל כך נמאס לי מההתחלה הזאת.

"אמילי!" אימא העירה אותי, צועקת עליי לקום.

זה כל כך חפור, ולכן לא יצירתי, אני לא מבינה מה האובססיה הזאת להתחיל בדיוק בנקודה הזאת? למה אני צריכה לקרוא על תהליך ההתארגנות הארוך של הדמות ישר על ההתחלה? זה רלוונטי לעלילה, ברגע זה? אני מבינה אולי איך התארגנות של דמות יכולה להיות רלוונטית לעלילה בשלב כלשהו (נניח כדי לדעת עד כמה היא היגיינית, או במידה וההתארגנות שלה מונעת על ידי רגש מסוים, או לדעת מה הסגנון שלה...), אבל זה פשוט לא חשוב בתחילת הספר.

אני לא מכירה את הדמות הזאת עדיין, איזו סיבה יש לי להתעניין באיך שהיא מתעוררת? אני לא מכירה אותה מספיק מכדי להתעניין בזה! על ההתחלה צריכה להיות עלילה, אקשן - משהו שקורה!

4. עם מזג האוויר - אוקיי, זאת התחלה שדווקא יכולה להתחבב עליי, כי היא שמה אותנו במיקום וזמן, והיא יכולה להסביר המון במשפט או שניים. אבל יותר מזה... אין צורך. לדוגמה, "לא היה ניתן לראות את הרצפות של ניו יורק בחודש ינואר. כל מה שהיה אפשר לראות היה רק שלג לבן." ופה זהו. אבל להמשיך את זה, "השלג הלבן כיסה את הגגות, את המכוניות," אין צורך - הבנו, מושלג בניו יורק בינואר. הבנו, המקום הוא ניו יורק, הזמן הוא ינואר.

5. עם דמות שלא יודעת איפה היא - "איפה אני?" חשבה לעצמה אמילי לאחר שהתעוררה במקום לא מזוהה. דווקא התחלה מגניבה מבחינת עלילה, אבל בגלל שזה נדוש, אפשר לקחת בדיוק את אותה התחלה אבל להתחיל אפילו כמה דקות מאוחר יותר: "אמילי לא ידעה איפה היא נמצאת, והיא בילתה את הדקות האחרונות בניסיון לזהות את החדר, או את המיטה שהיא שכבה עליה עד לרגע שהתעוררה." קצת פחות חפור, לא?

5. עם משפט מאוד ארוך - זה לא לגמרי חובה, אבל אני חושבת שהתחלה צריכה להיות מאוד מאוד מתומצתת ומושכת. משפט ארוך על ההתחלה נותן הרגשה שכל הספר הזה הולך להיות כבד. אין בעיה עם ספרים כבדים! יש בעיה עם התחלות כאלו; אני די בטוחה שחלק נרחב מהכותבים חששו שההתחלות שלהם כבדות מדי.

6. עם היום הראשון - היום הראשון בבית הספר, היום הראשון בעיר חדשה, היום הראשון בעבודה, בקולג', בגן... באמת זה פשוט חפור ונדוש, וגם במציאות - לא בהכרח קורה הרבה ביום הראשון, אבל בספרים על היום הראשון הדמות כבר מכירה חברים והם כבר מזמינים אותה למסיבות ובאים אליה הביתה... זה לא מציאותי בעליל.

7. עם שגיאות כתיב\עריכה - זה כל כך חשוב שהחלטתי להכניס את זה. זאת ההתחלה, הדבר הראשון שהקורא יראה אחרי שהוא נכנס לספר שלכם! אני חושבת שבכללי העריכה צריכה להיות כמה שיותר מושלמת ושאף פעם לא צריכות להיות שגיאות כתיב אלא אם כן זה מכוון (אולי בתוך ציטוט, זוכרים? בחלק הקודם?), אבל זה אפילו יותר חשוב בתחילת הספר שלכם. החלק הזה יקבע אם הקורא ייתן לספר הזה צ'אנס אמיתי וימשיך לקרוא.

~~~

זה כל כך שעולה לי לראש כרגע! יש עוד התחלות שאתם חושבים שכדאי להימנע מהן? אילו התחלות גורמות לכם לוותר על ספר?

ספרו לי בתגובות! אל תשכחו להצביע ולהגיב - אשמח לשמוע כל מה שיש לכם לומר! :)