ג'ימין הפך את העמודים בספר שבידו בהיסח דעת. מבטו נע ללא מטרה בין המשפטים הלא מובנים, אך מחשבותיו היו דבוקות אל הבחור שישב מאחוריו, מתבונן בקפידה בקבצי העבודה שלו. ג'ימין לא יכול היה שלא לסובב את ראשו בחשאיות כדי להציץ. הוא גנב מבטים באצבעותיו האלגנטיות של הבחור מעבירות את הדפים בעדינות ועוקבות אחרי המשפטים. גבותיו קמטו מדי פעם, ולפעמים הבחור הניד בראשו קלות כאילו הוא מהרהר במשהו. הבחור הזיז את גופו והניח את סנטרו בידו, עוצם את עיניו בהתעמקות. עיניו של ג'ימין מעולם לא עזבו את הבחור, ולחייו הראו צבע אדום ורדרד. המראה המרוכז של הבחור שבה אותו לחלוטין.
כשהבין לבסוף שהוא לא עשה דבר מלבד לבהות בג'ונגקוק כמעט שעתיים, הוא מיהר לסובב את ראשו בחזרה אל הדפים והעביר את דפי הלימוד בחוסר רצון. הוא התגעגע להיות בזרועותיו של ג'ונגקוק, לגעת בו, ולהרגיש את החום שלו. הוא נזכר ביום לפני כעשרים ימים, הבחור התחיל בכך שמשך אותו לחיבוק. אבל כשהם היו באמצע נשיקה, כבר עירומים, הבחור פתאום נעצר. הדבר היחיד שאמר היה שהוא עייף ומיהר להתרחק וכיבה את האורות. ומאז, הבחור לא יזם אינטימיות.
כשג'ונגקוק נסחף חזרה למציאות, הוא ראה את ג'ימין קורא בחריצות את ספרי הלימוד. ללא רצון לקטוע את הנער בלימודיו, הוא רק עמד מאחוריו, מתבונן בו כמה רגעים לפני שעזב את הנער לעצמו. אבל כשחזר כחצי שעה לאחר מכן, הוא שם לב שג'ימין עדיין היה על אותו דף, אז הוא פשוט משך את הספר מידיו מתחת לעיניו.
"המ- מה?" מבוהל, ג'ימין הביט למעלה ישירות אל מבטו של הבחור.
"נראה היה שאתה חושב חזק." ג'ונגקוק לא היה מוטרד מהיסח הדעת של ג'ימין. הוא משך את הנער לחיקו.
"אני... רק חשבתי על העבר. אני מתגעגע לעיר שלי... ולחברים שלי." ג'ימין מיהר להמציא תירוץ. ג'ונגקוק האמין לו.
"אל תדאג. אתה תפגוש אנשים חדשים ותכיר חברים חדשים במכללה שלך."
"כן." ג'ימין הנהן, אבל הבעתו נראתה קצת עצובה, "אני מקווה שאפגוש כמה אנשים נחמדים."
"כן. תנסה לדבר עם עוד אנשים, ואם אתה מרגיש נוח מספיק, תוכל להביא אותם הביתה לבלות."
"באמת?" עיניו של ג'ימין התרחבו, "אתה מתכוון לזה?"
"כמובן." ג'ונגקוק החמיץ קצת. האם נראה כאילו ישקר על זה?
"זה באמת בסדר שאני אהיה עם מי שאני רוצה? אתה לא תכעס?" ג'ימין שאל בהתרגשות.
"ג'ימין..." ג'ונגקוק הרגיש נורא כששמע את המילים. הוא כבר שם את האני הכנה ביותר שלו, אך הנער עדיין היה מלא בספקות. אבל הוא לא יכול היה להאשים את ג'ימין, הוא היה כל כך אכזרי אל הנער.
YOU ARE READING
תסתכל מחוץ לחלון, אתה רואה אהבה? (סיפור מתורגם)
Fanfictionלולא הטעות היחידה שעשה, ג'ימין כנראה עוד היה בקולג' שלו, משתובב עם החברים שלו, ולא מוחזק בכלוב הזה כמו בובה כלואה. לברוח. זאת הייתה המחשבה היחידה בראשו, הוא לא רצה שום דבר חוץ מלברוח מהמפלצת בשם ג'ון ג'ונגקוק. אבל ג'ונגקוק היה איש מאוד עשיר וחזק עם...
