תסתכל מחוץ לחלון, אתה רואה אהבה? (סיפור מתורגם)

פרק 22 - אפילוג

עלה פרק ראשון לפאנפיק החדש שאני מתרגמת, אשמח אם תקראו גם אותו, הוא מדהים באותה מידה ♥

~~~~~~~~~~~

צלצול הפעמון הדהד כנגד קירות חדר הבחינה, מסמן את סוף המבחן. ג'ימין הניח את העיפרון שלו ונשף אנחה ארוכה.

בחינות הגמר השבועיות הסתיימו סוף סוף. זה באמת היה כאב, להישאר ער עד מאוחר ולשנן כמויות אינסופיות של מידע.

אוסף את ניירותיו וספרי הלימוד שלו, ג'ימין התמתח. זה היה די מעייף להגיע לקולג' מכובד שכזה. עם יוקרה מגיעה תחרות עזה, עם תחרות, מגיע לחץ כבד. לולא ג'ונגקוק, שעזר לו בלימודיו בסבלנות לפני בחינת הקבלה, כנראה שג'ימין לא היה מתקבל כל כך בקלות. למרות התחרותיות, הוא התרגל במהירות. לאחר שהכיר את הסביבה, הציונים שלו היו די עקביים.

עם זאת, גם הייתה אכזבה קלה בליבו. הבחינות באותו שבוע היו מתוזמנות בתאריכים קרובים מאוד, כך שלנוחיותו, ג'ימין עבר למעונות של הקולג'. עבר שבוע שלם מאז שראה את ג'ונגקוק בפעם האחרונה.

ג'ימין פרס את זרועותיו על השולחן ונאנח במצוקה.

אני מתגעגע אליו...

למרות שהוא היה זה שהעלה את הרעיון של לא ליצור קשר זה עם זה באותו שבוע כדי שיוכל להתמקד בלימודים, הוא לא ציפה שג'ונגקוק לגמרי יפסיק להתקשר אליו. כתוצאה מכך, הם לא דיברו אפילו פעם אחת בשבוע הזה.

בדיוק כשנזף בנפשו, קבוצה של נערות החלה להצטופף לידו בשעה ששוחחו בהתרגשות.

"תראו, יש שם בחור ממש לוהט שעומד בשערים."

"נכון? הוא כל כך חתיך."

"הוא גם נראה די עשיר..."

"באמת? אבל אין לו אפילו מכונית. הוא נראה קצת מוכר, הוא היה בטלוויזיה מתישהו?"

בהתעלמות מהנערות, ג'ימין אסף את חפציו וירד במדרגות, עדיין מנסה לעצב דברים בראשו.

אז... לחזור הביתה?

נכון שהוא רצה לעבור למעונות לקראת הבחינות, אבל ג'ונגקוק גם לא ביקש ממנו לחזור.

אז מה לעזאזל אני צריך לעשות?

בהיותו עדיין אבוד במחשבותיו הוא התנגש בחזה חסון מאוד. ואז ניחוח מוכר ומוחלט מילה את נחיריו לפני שספג אותו במלואו.

"ג'ונגקוק!" הוא קרא ברכות ובהפתעה לפני שמיהר להרים את ראשו. כצפוי, הוא ראה את פניו הנאים של אהובו.

"איך הלכו הבחינות שלך?" ג'ונגקוק לקח את התיק הספרים מידו של ג'ימין ושאל בעדינות.

"מה אתה עושה כאן?" למרות שהתמלא אושר מידי, ג'ימין ניסה כמיטב יכולתו להסתיר אותו.