״אחרי הארוחה אני הולכת לירדן״ אמרתי, ״למה?״ אבא שאל, ״סתם עושים ישיבה עם החברים״ מילמלתי, אנחנו באמצע ארוחת שישי ואני בשיא טיפשותי הודעתי עכשיו שאני יוצאת למרות שאני יודעת שאבא יתחיל לתחקר אותי, בטח אביב הזה עכשיו צוחק בתוך עצמו והוא בטוח בזה שאני הילדה הקטנה של אבא, ״עם בנים?״ אבא שאל כשהוא הרים גבה, ״כן, הידידים שלי שאתה מכיר״ אמרתי, ״רק שי ואורי?״ הוא שאל, ״כן״ מילמלתי בעצבים, ״מאמי עזוב אותה, בסדר חיים שלי תלכי״ אמא אמרה לי וחייכתי חיוך מנצח, ״אללה משחררים את האסירה״ שגיא אמר וכל השולחן צחק חוץ ממני מאבא ואביב, ״סתום כבר, ילד דפוק״ אמרתי, ״אוי ריגשי״ הוא אמר וצחק, ״אני הולכת להתארגן״ מילמלתי וקמתי באמצע האוכל, ״בואי הנה תסיימי לאכול״ אבא אמר אך לא הקשבתי ועליתי לחדר.
התלבשתי,
Oops! This image does not follow our content guidelines. To continue publishing, please remove it or upload a different image.
הלכתי לחדר של אדם ודפקתי על הדלת, ״אה?״ הוא שאל כשהוא פתח את הדלת ונכנסתי, אביב ישב על הכיסא של המחשב כשהוא מסתכל עליי ולא מתבייש לבחון אותי, ״אתה יכול לקחת אותי לירדן?״ שאלתי, ״אני עייף״ הוא אמר, ״נו אל תהיה רע״ אמרתי בעצב, ״קטנה אני נשבע שאני עייף מת, הייתי לוקח אותך״ הוא אמר, ״אני אקח אותה אחי״ אביב לפתע אמר, ״זה בסדר חיים שלי?״ הוא שאל והנהנתי, העיקר שמישהו יקח אותי.
״איפה זה?״ אביב שאל כשעלינו לאוטו, ״המכבים 7״ אמרתי, ״באמת לא נותנים לך לצאת הרבה?״ הוא שאל לפתע, ״כן נותנים, פשוט לא עם בנים״ אמרתי, ״צודקים את עוד קטנה״ הוא אמר והתעצבנתי, ״אוי תעשה לי טובה, כאילו שאתה בגיל שלי לא יצאת עם בנות״ אמרתי בעצבים, ״את לא רוצה לדעת עם איזה סוג של בנות, את לא רוצה להיות כמוהן״ הוא אמר, ״זה שעכשיו אני הולכת להיות שם עם כל הבנים, הם רק ידידים שלי״ אמרתי, ״אין דבר כזה ידידים״ הוא אמר, ״בטח שיש״ אמרתי, ״לכל אחד יש כוונות נסתרות, תזכרי את זה״ הוא אמר וראיתי שהגענו, ״תודה״ מילמלתי לפני שיצאתי מהאוטו, ״אם אין מי שיחזיר אותך תתקשרי לאדם״ הוא מילמל, ״תודה״ אמרתי שוב ונכנסתי לשער של הבית של ירדן, לפני שפתחתי את הדלת של הבית שלה הסתובבתי לאחור, האוטו של אביב עדיין היה שם וכנראה שלא הפריע לו שאני ראיתי כי הוא פשוט המשיך להסתכל עליי עד שנכנסתי לבית.
״יפה שליי״ ירדן צעקה כשנכנסתי, ״היי״ אמרתי וחיבקתי אותה, ראיתי די הרבה ילדים ביחס לכמה שהיא אמרה לי שיהיו, ״אורר״ אורי צעק לי מרחוק מסמן לי לבוא אליו, ״מה קורה חיים שלי?״ הוא שאל כשחיבקתי אותו, ״רגיל, מה איתך?״ שאלתי והתיישבתי לידו, ״חיים, מה אני אגיד לך, את יודעת שהמצב אצלי בקנטים״ הוא אמר, ״נו די ידפוק, תהיה רציני״ אמרתי ונתתי לו כאפה חלשה לראש, ״הכל טוב, רגיל״ הוא אמר וחייך את החיוך המושלם שלו, ניסיתי להשוות בין החיוך שלו לשל אביב אבל אביב לא חייך אליי במשך כל היומיים האלו, אני די בטוחה שהוא שונא אותי, ״קטנטונת את מקשיבה?״ הוא שאל, ״כן כן״ אמרתי, ״את לא פה אה? מה קרה?״ הוא שאל, ״סתם אבא שלי, הסיפור הרגיל״ אמרתי, ״שומר עלייך אה? בצדק אם לי היה אוצר כזה, הייתי נועל אותך בחדר״ הוא אמר ודיגדג את ביטני, ״דיי״ צחקתי, ״אני שותה, יש לך איך לחזור?״ הוא שאל, ״כן בטח, תהנה״ אמרתי וקמתי, ״לאן?״ הוא שאל, ״אני נכנסת פנימה, אתה יודע שאני לא סובלת את הריחות האלו״ אמרתי והוא הנהן.
אביב
״מה עם אחותך? כבר 00:15״ אמרתי לאדם, ״00:30 אני אתקשר אלייה, מה אתה דואג אחי?״ הוא שאל וגיכח, ״סתם, מתעניין״ מילמלתי, ״יוצאים לפורום״ הוא אמר וקם מהמיטה, ״אין לי כוח, צא אתה״ אמרתי, ״מה אחי? מה איתך? באת סופ״ש כדי שנצא לא?״ הוא שאל, ״אני עייף״ אמרתי, ״איזה יבש באמא שלי״ הוא אמר, ״אתה יודע גם שהפרוטקשן בפורום זה המתחרים שלי כן?״ שאלתי, ״אז אסור לך לצאת לשם?״ הוא שאל, ״כן ידבע, זה כמו שתלך לאכול בשווארמה אחרת כשיש לך שווארמה משלך״ אמרתי, ״צא אתה״ הוספתי, ״בטוח אחי?״ הוא שאל והנהנתי, ״אמרתי לאחותך שאם היא צריכה טרמפ שתתקשר אלייך, אז תביא את המספר שאני אגיד להתקשר אליי״ אמרתי, ״קח״ הוא אמר וזרק אליי את הטלפון שלו והעתקתי את המספר של אור, ״הלו?״ שמעתי את הקול הקטן שלה, ״זה אביב״ אמרתי, ״ממ״ היא מילמלה, ״מתי לבוא לקחת אותך?״ שאלתי, ״אתה יכול לבוא עכשיו?״ היא שאלה בהיסוס, ״חיים שלי את הולכת?״ שמעתי מישהו צועק ברקע, ״כן אני בא״ אמרתי וניתקתי.
