MY OR

פרק 25

אביב

״שלום, מה מספר החדרים של משפחת עמר, הם הגיעו ביום רביעי״ אמרתי למישהי שהייתה בקבלה, ״אני מצטערת אבל אני לא יכולה למסור פרטים על האורחים שלנו״ היא אמרה, ״בבקשה, אני ממש צריך את זה״ אמרתי, ״מצטערת״ היא אמרה ועברה לדבר כל מישהו אחר, ״כוסעמק!״ מילמלתי.

אני: אדם מה המספר חדר של אור?

אדם: אתה באילת אחי?

אני: כן, מה המספר?

אדם: 326.

אני: תודה אחי.

זה היה יותר קל משחשבתי.

עליתי לחדר ודפקתי בדלת, ״מי?״ שמעתי את הקול של יהלי, ״אביב״ אמרתי, היא פתחה את הדלת, ״אור לא פה״ היא אמרה, ״איפה היא?״ שאלתי, ״יצאה עם שגיא וכמה חברים שלו מאילת״ היא אמרה, ״וואלה? אז אני יכול לחכות לה פה?״ שאלתי, ״כן, רק שתדע שאור אמרה לי שאתם נפרדתם״ היא אמרה והכניסה אותי לחדר, ״אנחנו לא נפרדנו״ אמרתי ויצאתי למרפסת בשביל לעשן, ״אז?״ היא שאלה ויצאה אחריי, ״היא פשוט עצבנית עליי, אני צריך להרגיע אותה והכל יהיה בסדר״ אמרתי, ״אור לא כזאת, היא לא צריכה שירגיעו אותה, אם היא עצבנית שום דבר לא ירגיע אותה״ היא אמרה והתחלתי להילחץ אולי זה לא היה רעיון טוב לבוא לאילת, ״אני אמרתי משהו שלא הייתי צריך כי שתיתי, אני ביקשתי מלא פעמים סליחה והיא לא סולחת״ אמרתי נואש לתשובה מספקת שתחזיר אליי את אור, ״פשוט תראה לה שאתה באמת מצטער ותבטיח לה שזה לא יקרה שוב״ היא אמרה ונכנסה לחדר, הבטתי למטה וראיתי את אור ושגיא נכנסים למלון, פאק היא באה.

אור

״מה אתה עושה כאן?״ שאלתי את אביב כשראיתי אותו יושב על המיטה שבחדר במלון, ״באתי לדבר איתך״ הוא אמר, ״ואני אמרתי לך שאני לא רוצה לדבר איתך עכשיו״ אמרתי עצבנית על זה שהוא התעלם ממה שאמרתי לו לחלוטין, ״בואי נצא למרפסת״ הוא אמר, גילגלתי את עיניי ויצאתי למרפסת, ״נו דבר, תגיד שאתה מצטער עוד עשרות פעמים, זה לא מבטיח לי שלא תעשה את זה שוב״ אמרתי, ״מאמי, מה לעשות שלא כלכך קל לי? גם אני עושה טעויות, בייחוד שזה במערכת יחסים, אף פעם לא החזקתי מעמד של יותר מיום עם מישהי, אז אני מצטער שאני עושה טעויות, גם ילד שלמד ללכת, נופל לפעמים״ הוא אמר והתיישב מיואש על הכיסא שהיה במרפסת, ״אני באמת מצטער שדיברתי אלייך ככה, בחיים לא הייתי מדבר ככה אם לא הייתי מסטול אני נשבע לך״ הוא הוסיף, ״אז למה אתה שותה כלכך הרבה אם אתה יודע שזה משפיע עלייך?״ שאלתי, ״לא רציתי לשתות הרבה, אבל הייתי עם חברים והתגעגעתי אלייך, אני בן אדם תלותי, אם אני אוהב מישהו קשה לי לשחרר אותו גם אם זה לכמה ימים, אני שותה כדי לשכוח ולפעמים לא יכול להשתלט על זה, אני הופך לעצבני בשנייה שרק מערערים את המקום שלי, אלה הן המגרעות שלי, את רוצה לקבל אותי כמו שאני, בבקשה, לא רוצה? לא מחייב אותך״ הוא אמר וראיתי בעיניים שלו שהוא כרגע שפך לי את כל הלב שלו בערך, ״אני כן רוצה״ מילמלתי, ״אז מה הבעיה? למה את עדיין נראית עצובה, אני באמת מצטער קטנה שלי״ הוא אמר וקם מהכיסא לכיווני, ״אני מפחדת שאני קטנה מידי בשבילך, לא מספיק בוגרת״ אמרתי, ״את הכי בוגרת שיש״ הוא אמר ותפס את ראשי מניח נשיקה על שפתיי.