MY OR

פרק 28

אור

החודש באחרון היה החודש הכי קשה שעבר עליי כל החיים, אביב נכנס לכלא לחצי שנה, בשבוע הראשון הלכתי לבקר אותו אבל אז אבא ואמא גילו שהוא בכלא וכבר לא הסכימו ללכת לבקר אותו, בקושי לדבר איתו בטלפון אני יכולה, וכלכך קשה לי בלעדיו, מזה חששתי כל הזמן הזה, שהוא יכנס לתקופה רצינית ולא יהיה פה הרבה, אולי האהבה תיגמר?

״אור קומי, יום אחרון ללימודים״ יהלי נכנסה לחדר החשוך שלי וקפצה על המיטה שלי, ״אני קמה״ מילמלתי, ״עברת את יא'! תשמחי!״ היא אמרה, ״הוא לא יהיה ביום הולדת שלי״ מילמלתי והתחלתי לבכות, הכרית כבר הייתה רטובה עוד מהלילה, בדמעות לא פוסקות, ״אנחנו נהיה אבל! נשמח אותך! הוא בטוח יתקשר״ היא אמרה, ״קומי, אבא במילא עצבני עלייך על אתמול״ היא אמרה, אתמול לא יצאתי מהחדר כל היום ואבא לא כלכך אהב את זה.

״סיימנו יא'!!!!״ ירדן צעקה כשראתה אותי נכנסת בשער, אף אחד לא מבין ולא יבין מה אני עוברת עכשיו, אף אחד לא מבין את המצב שלי, כולם שמחים שנגמרה השנה, ״כן״ אמרתי וניסיתי לחייך, ״עוד שבוע יום הולדת סיס!״ היא אמרה, ״לאן נלך?״ שאלה, ״לא יודעת, תבחרי את״ אמרתי בחיוך מזויף, מה זה שווה אם הוא לא פה? אם הוא לא יהיה איתי, יגיד לי מזל טוב ויחייך את החיוך המושלם הזה שלו, לצה הוא חייב לסבך את עצמו בכל החרא הזה, ״אולי נרד לאילת?״ היא שאלה, ״בסדר״ אמרתי לפני שהבנתי מה היא אמרה בעצם, ״ההורים שלי לא יתנו לי״ אמרתי, פעם אחרונה שהייתי באילת רבתי עם אביב והוא בא לשם והשלמנו ואז היינו ביחד יומיים שלמים שם, ״אני אדבר עם שליו״ היא אמרה, ״נגיד גם לשגיא לבוא, ככה הם בטוח יסכימו״ היא הוסיפה, ״בסדר״ אמרתי ונכנסנו לאולם כינוסים הענק, שם מחלקים תעודות הצטיינות, ״בטוח את תקבלי תעודה!״ ירדן אמרה והתיישבה על הכיסא שהיה רשום עליו יא'2, ״לא נראה לי״ אמרתי.

אביב

רק עוד חמישה חודשים, עוד חמישה חודשים ואני יוצא מהמקום הנוראי הזה, אני חוזר לדירה שלי, לאחותי הקטנה, לאור שלי, עוד שבוע יש לה יום הולדת ואני לא אהיה שם, עוד שבוע היא תחגוג את היום הולדת ה17 שלה ואני לא אהיה איזה מן חבר אני? ההורים שלה לא נותנים לה לבקר אותי ככה שלא ראיתי אותה שלושה שבועות, זה נוראי, אני מרגיש נורא, על הפנים.

״מה?״ שאלתי כששמתי לב שאחד האנשים בחדר אכל מסתכל עליי יותר מידי זמן, ״אתה מוכר לי״ הוא אמר, ״וואלה?״ שאלתי לא מתעניין, ״אתה הבן של אמיר אסולין?״ הוא שאל לפתע, ״מאיפה אתה מכיר אותו?״ שאלתי, ״אני ואבא שלך היינו חברים טובים, אני זוכר אותך כשהיית קטן, וואלה לא ציפיתי לפגוש אותך כאן״ הוא אמר, ״מה ציפית? עם הורים כאלה למה חשבת שאני אגדל?״ שאלתי בגיחוך, ״ציפיתי שתשכיל, שלא תגיע למקומות כאלה כמו שאבא שלך הגיע, ציפיתי שלא תדרדר, שתלמד מהטעויות שלהם״ הוא אמר, ״החיים הביאו אותי לזה, לא היה לי מה לעשות, זה היה כסף קל וזה מה הייתי צריך״ אמרתי, ״אתה עוד ילד, שום כסף היא לא קל, אתה עשית לעצמך נזק, כשתשתחרר, תצא מזה סמוך עליי, אתה יותר להיות הרבה יותר מפושע״ הוא אמר, ״יותר מפושע? אין לי בגרויות, בקושי את לוח הכפל אני יודע, אני מטומטם חסר השכלה, זה המקום שלי, הפשע״ אמרתי, ״אין דבר כזה זה המקום שלך, תקשיב לי, אני אחד שאיבד את אשתו ואת הילדים רק בגלל הטעויות האלה שעשיתי אז שהייתי צעיר, אל תעשה את אותה טעות שעשיתי, תבנה לך חיים יציבים וטובים, לא כאלה שבכל דקה שוטרים יכולים לדפוק בדלת ולקחת אותך״ הוא אמר ורק אז הבנתי כמה הוא צודק, כמה אני לא צריך את הסיבוכים האלה בחיים שלי, ״אתה צודק״ אמרתי.

״מה קורה חיים שלי?״ שאלתי, ״בסדר״ היא אמרה, ״אני מתחיל ללמוד כאן מחר״ אמרתי, ״באמת?״ היא שאלה, ״כן, לפחות שיצא מזה משהו טוב אה?״ שאלתי וניסיתי לצחוק, הגעגועים קורעים אותי, ״מה עם טל?״ שאלתי, ״היא בסדר, היא אצל ההורים שלה, היא קיבלה תעודת הצטיינות״ היא אמרה וחייכתי, ״אני אתקשר אלייה אחרכך, מה איתך? קיבלת גם?״ שאלתי, ״כן״ היא אמרה, ״אני שמח חיים שלי, יש תוכניות ליום הולדת שלך?״ שאלתי, ״כן, אנחנו נוסעים לאילת״ היא אמרה, ״מי זה אנחנו?״ שאלתי, ״אני, ירדן, שגיא וחברה שלו, אורי, שי ואורן״ היא אמרה, ״בלי שטויות, אני מצטער שאני לא אהיה שם איתך, תבטיחי שתשמחי ביום הזה כמה שאת יכולה ואל תחשבי עליי״ אמרתי, ״יהיה קשה לא לחשוב עלייך״ היא אמרה, ״בייבי, את יודעת אם לא הייתי חושב רק כל עצמי, הייתי אומר לך שתשכחי ממני ותמשיכי בחיים שלך כי חצי שנה זאת לא תקופה קצרה, אבל אני כן חושב רק על עצמי ואני לא מדמיין אותך עם מישהו אחר, מישהו שהוא לא אני״ אמרתי עם מלא כאב, ״אני גם לא רואה אותי עם מישהו אחר״ היא אמרה, ״אני אוהב אותך״ אמרתי, ״גם אני אוהבת אותך, תשמור על עצמך שם אביב״.