טיפים לכתיבה

טיפ 12 | התחלת הסיפור

אם אתם לא יודעים איפה להתחיל - תתחילו מההתחלה. U^U

הא? הא? אהבתם את ההתחכמות שלי?

ועכשיו ברצינות. או כמעט ברצינות. החלק הזה יכול להשפיע בצורה ענקית על איכות הסיפור וההתעניינות של הקוראים בו. אם הוא לא מבוצע טוב, הוא עלול לפגוע בסיפור.

אצל כותבים מתחילים יש בדרך כלל את הבעיה הזאת בה הם מזדרזים להגיע לעיקר ואז משאירים את הקורא מבולבל ממה שקורה ולא נותנים לו להבין מי זה מי ומה זה מה. בהרבה סיפורים, גם אם הם מתחילים בבום, יש איזשהו הסבר כללי על הדמויות והעולם בו הן נמצאות, בין אם זה בהסבר אחד גדול בהתחלה או בין אם זה בהסבר קטן שאחריו מגיעים עוד ועוד הסברים נוספים שגורמים לקורא להבין יותר. בין כה וכה, לא משנה מה תכנון החשיפה שלכם, לא מומלץ להפיל על הקורא את כל המידע בבת אחת כי רוב הסיכויים שהוא לא יקלוט את רוב מה שאתם אומרים. יותר מזה, זה עוד יותר לא מומלץ לא לכתוב הסברים בכלל כאילו מה שקורה זה מובן מאליו - כי זה לא. חדוב לזכור שאנחנו יודעים הרבה יותר מהקוראים, ולכן מה שלא הוסבר להם, מבחינתם לא קרה. מחסור במידע עלול לגרום לקורא לפקפק באמינות של מה שכתבתם ואף לצאת עם יותר שאלות מתשובות, ואת זה אתם ממש לא רוצים.

בשפה הספרותית להסבר ההתחלתי קוראים "אקספוזיציה", והוא תמיד נמצא בתחילת הסיפור, אחרת א. הסיפור לא מובן בכלל, או ב. הסיפור יבש מאוד ואז קשה להתחבר אליו או אל הדמויות.
תחשבו על זה ככה: למי קל לכם יותר להתחבר - למישהו שאתם מכירים או למישהו זר? אותו הדבר קורה עם הדמויות. ככל שהקורא יודע עליהם יותר, ככה הוא מרגיש שהוא מכיר אותם יותר, וככה הוא יכול לדעת האם הוא מסוגל להתחבר אליהם (והכוונה בפרטים חשובים שכדאי לדעת, כמו הרגשות והמחשבות של הדמות, ולא כמה היא שוקלת, למשל). האקספוזיציה היא הפתיחה של כל הסיפור, והיא יכולה להיות קצרה מאוד או ארוכה מאוד. היא יכולה להיכלל תוך כדי התפתחות העלילה או שהיא יכולה להיות כמה וכמה סצינות שמסבירות יותר על העלילה לפני הבום הגדול - הבעיה המרכזית שמניעה את העלילה, שם הכל מסתבך והופך למעניין יותר.

אז מה צריך להיות באקספוזיציה? היכרות קצרה או ארוכה לגבי הדמויות והעבר שלהן. לא חובה הכל, אלא משהו בסיסי כמו מי הן ומה הן, היכן הן חיות ובמה הן מאמינות, והאם יש פרטים חשובים שהקורא צריך לדעת כדי להבין אותן לפני שהבעיה המרכזית מתחילה. הפרטים האלה יכולים להיכתב כהסבר מהמספר לקורא או כשיחה בין הדמויות. שימו לב שכאשר יש הסבר בתוך שיחה הוא לא צריך להיות מוגזם ומפורט מדי, אחרת הוא יוצא יותר מדי תיאטרלי - מוגזם וגדול - ולכן פחות אמין.

הכוונה שלי היא כזאת: אף אחד לא יבוא פתאום ויגיד "בוא ואסביר לך הכל בלי שתשאל שום שאלה תוך כדי ותבין את כל מה שקורה מיד." זה לא קורה, כמעט אף פעם. אם דמות אחת מסבירה לדמות אחרת משהו חשוב, יהיו שאלות ויהיו דברים שהדמות המספרת תהסס לומר, אולי אפילו תגיד "אסביר לך יותר בהזדמנות." אולי כי אין לזה זמן או אולי כי זה לא המקום המתאים ("בוא ואספר לך איך סוף העולם עומד להגיע ואיך אתה תעצור אותו תוך כדי שנשתה קפה ונאכל עוגה מבלי למהר בכלל, זה רעיון מצוין!")

האקספוזיציה קשורה להתחלה של הסיפור, ולפעמים זה יכול להיות מסובך להתחיל את הסיפור. לפעמים אין לך מושג מה יכול להיות התחלה טובה, ומאיפה לכתוב ומי הדמות הראשונה שתוצג. יש הרבה מאוד אפשרויות, כמעט אינסופיות, בהן אפשר להתחיל סיפור, אבל בבקשה, אנא מכם, אם אתם מתכוונים להתחיל את הסיפור כשהדמות הראשית קמה בבוקר לעוד יום רגיל כבר עדיף למחוק את כל האקספוזיציה וללכת הביתה. יש יותר מדי סיפורים שמתחילים מזה, ובואו נאמר, זה כבר נמאס. אם אין לזה סיבה חשובה ואם זה לא יכול להיות מתואר בצורה חדשנית שעדיין לא נעשה, בהחלט אפשר לדלג על כל ה"קמתי בבוקר, צחצחתי שיניים, התלבשתי והלכתי/נסעתי לבית ספר".

כשאני צריכה להתחיל סיפור אני תמיד מדמיינת אותו בראש שלי כאילו היה סרט. לי אישית זה ממש עוזר, לכן זו העצה העיקרית שלי אליכם - דמיינו את הסיפור שלכם, את ההתחלה שלו, מה קורה בה ומה מתרחש בה. האם היא איטית ולא מובנת או מטיחה את עצמה אל הקורא במשפט הראשון? האם יש דברים שחייבים לדעת או שהיא אפופה במסתורין? מי הדמויות הראשונות שמופיעות? האם אותה התחלה תבוא אחרי הפרולוג? ואם כן, מה יהיה הפרולוג? הבחירה שלכם צריכה להיות מתאימה לסגנון של הסיפור. אם ההתקדמות של הסיפור איטית סביר להניח שהאקספוזיציה לא תהיה מהירה ולא תחתוך לעיקר בפסקה הראשונה. אם לסיפור שלכם יש קצב מהיר, עשרה דפי וורד של אקספוזיציה עלולים להיות מוגזמים.

אין לי אפשרות להגיד לכם איך לכתוב את ההתחלה של הסיפור ומה לכתוב שם, זה הכל צריך להיות תלוי בכם, ואם אתם לא יודעים, סימן שאתם צריכים לעבוד על זה עוד קצת. הדבר הכי חשוב שאתם צריכים לזכור זה שאת מה שאתם כותבים אתם אמורים לאהוב. אם יש לכם סבלנות קצרה לעלילה, ממש לא כדאי למשוך את האקספוזיציה עד חצי ספר (אחמאחמקאריאחמאחמ), ואם קשה לכם שהבעיה תבוא ישר על ההתחלה ואתם רוצים שהקוראים קודם כל יכירו את הדמויות שלכם, כנראה שלא תוכלו לחשוב על עצמכם כותבים את הבעיה המרכזית על העמוד הראשון.

שימו לב שכתיבה היא לא מתכון קבוע. אפשר להציג את הבעיה המרכזית על ההתחלה ורק אז להציג את הדמויות (תוכלו גם להיעזר בבעיה הזאת כדי להראות את האופי שלהן וההתנהגות שלהן ביחס אליה). אתם יכולים להתחיל את הסיפור מאמצע העלילה ואז להציג פלאשבקים תוך כדי (אבל זה דורש תכנון מוקפד, אחרת זה יהיה מסורבל וקשה לקריאה), ואתם יכולים לבנות את הבעיה תוך כדי התקדמות העלילה עד שהיא מתגבשת לגמרי. הכי חשוב זה שתלכו עם מה שאתם חושבים שנכון ועם מה שאתם מאמינים שהכי יתאים לסיפור שלכם. תסמכו על עצמכם, תחשבו מה יהיה הכי טוב בשבילכם.