טיפים לכתיבה

פרק 28 | תעשו את המחקר שלכם

הנה עובדה שעלולה להיות כואבת – בשביל לכתוב סיפור, חייבים לעשות מחקר. לחלק מהכותבים זה נשמע ברור מאליו, אבל לחלק זה נשמע מיותר ולא נחוץ. כבר עכשיו אני יכולה לומר לכם שאם אתם מעוניינים שהסיפור שלכם יהיה אמין ושייקחו אותו ברצינות, אסור לוותר על המחקר בשבילו.

אישית, התחלתי לעשות מחקר אמיתי בשביל הסיפורים שלי לפני בערך... שלוש או ארבע שנים. זה לא הרבה. אני זוכרת את התקופה שבה כתבתי סתם דברים (טוב, הייתי בת אחת עשרה במקרה הקשה ובת ארבע עשרה במקרה העצוב), בלי לחשוב שאני צריכה קודם כל לברר האם מה שאני רושמת באמת הגיוני. מה שעבר לי בראש הוא שאני כותבת את זה בשביל הכיף ושאפשר להבליג על חוסר ההיגיון שאולי נמצא שם כי הסיפור מעניין.

וול... שנים עברו והבנתי שזה לא נכון. ויותר מזה, עכשיו אני חייבת לעשות מחקר אפילו בשביל הדברים הכי קטנים שאני רוצה לכתוב, רק כדי לא להסתכן בכך שאכתוב משהו לא נכון. הסיבה לכך היא שברגע שאנחנו כותבים טעות, קטנה עד כמה שהיא, שפוגעת באמינות של הסיפור, הערך שלו אוטומטית יורד, ולקוראים שמבינים דבר אחד או שניים יהיה קשה לקחת אותנו ברצינות בתור כותבים.

ותאמינו לי, הדבר הכי גרוע בעולם זה שיצא לך רושם של כותב לא רציני.

אז בואו נדבר על זה בנקודות. למה מחקר זה חשוב? במה הוא פוגע ומה הוא נותן לנו ככותבים, ומה אפשר לעשות איתו?

המחקר מבסס את האמינות של הסיפור שלכם – זו בעצם הסיבה החשובה ביותר שצריך לזכור. לא תמיד אנחנו כותבים על דברים שאנחנו מכירים או חווים (אחרת, וואו, כמה אנחנו צריכים לסבול ולעשות רק בשביל הידע הזה), ולפעמים אנחנו עלולים לפרש מקרים או תוצאות בצורה שגויה לחלוטין. זה בעיקר קורה כאשר כותב שלא מבין בבירוקרטיה, הליכים בחוק והדרך בה גוף האדם פועל, מנסה לכתוב משהו שקשור לדברים האלה. כמעט תמיד ישימו לב שלאותו כותב אין מושג מה הוא עושה. נתקלתי בהמון סיפורים (וגם כתבתי המון סיפורים) שהיו בהם הרבה שגיאות שנבעו מאי עשיית מחקר, ובכך מצאתי את עצמי שואלת "מה לעזאזל?" – זו לא תגובה טובה שצריך לקבל מקורא. העניין הוא שרוב הכותבים המתחילים והכותבים הצעירים לא חושבים קדימה כאשר הם כותבים את הסיפור שלהם, ולכן הם לא טורחים לעשות מחקר (ואני מכלילה אך ורק כי אני עשיתי את כל הטעויות האלה כשהייתי צעירה יותר ועדיין מתחילה בכל עניין הכתיבה הזה). בסופו של דבר, טעות אחת, גם אם היא עלולה להיות קטנה מאוד ולא משמעותית, עלולה להפוך את כל הסיפור אם היא הייתה מתבצעת בצורה הנכונה (משהו כמו "הוא היה אמור למות מזה").

המחקר הופך את הסיפור שלכם ליותר ריאלי – זה דומה לכל עניין האמינות, אבל קצת שונה. כאשר אתם עושים מחקר, אתם לא רק עושים את זה כדי שהקוראים יבינו שאתם יודעים מה אתם כותבים שבאמת השקעתם בזמן ובמחשבה בשביל לבנות הכל בסיפור שלכם, הוא גם נותן לכם להתגאות בסיפור שלכם כי הוא אמיתי. סיפור טוב הוא סיפור שיכול לטלטל את הקורא ולרגש אותו עד העצם, וסיפור שלא עבר את המחקר הראוי, יתקשה לעשות את זה. בואו נאמר שאתם רוצים לכתוב דמות ראשית שיש לה הפרעה דו קוטבית או שנמצאת על הרצף האוטיסטי, אבל אין לכם מושג איך עושים את זה. אם לא תעשו מחקר, יצא שכתבתם סיפור שגוי מכל הכיוונים שלא מייצג בצורה הראויה את האנשים שבאמת חיים עם הבעיות האלה, ואז... מה עשיתם בזה? כתבתם גיבוב של שטויות שלא יצליח להגיע לרמה המתאימה לו. האתגר בכתיבה הוא לא רק לכתוב כמה שיותר או להשלים כמה שיותר סיפורים או ליצור כמה שיותר דרמה, הוא בא בעיקר בשביל לתת איזשהו צוהר למה שאתם חושבים ומרגישים. ועד כמה שהרגשות של הכותבים יכולים להיות מסובכים ומעניינים, אם הם לא מבוצעים כמו שצריך, אף אחד לא יוכל לשים לב למה שאתם מנסים לומר לו.